September 21, 1997


2.2 אפילוג -"פשנץ" [על החיים ומשמעותם, וגם על הכל]

"רבים עומדים על כך שאני אסביר, אז החלטתי לשבת, קודם כל זה דבר שלוקחים קשה, הרי לא כל יום דבר כל כך חשוב מוכרז בפומבי, חברי חשבו על לגייס מסיבת עיתונאים, אבל כבר אמרתי שזה יותר מדי, אני בסך הכל חושב שזאת שטות די רצינית, אבל מה הם החיים אם לא רצף של שטויות. הכל התחיל כשהייתי קטן, בערך בן שש עשרה, אבל תמיד הרגשתי כמו ילד גדול בן ארבע, זה לא הגיוני אבל זה נכון, זה תמיד הייה ככה. נחזור לעיקר ונתחיל בטפל כי תמיד חשבתי שחשוב לדעת את הרקע לכל סיפור, והבעייה העיקרית בחיים זה לברור בין אמת לטפל ובין שקר לעיקר, לפעמיים קורה שהשקר הוא עיקר, במיוחד כמו אתמול, שאמרו לי שמחר אני אבין למה העולם מתנהל ככה, וכל היום לא הבנתי עד שעכשיו כן ואז כולם חיכו שאסביר להם, אבל זה לא הלך ככה, כל אחד צריך להבין לבד, כי אם אני אסביר את זה, זה אומר שאני הכי יפה וקול שהיה אי פעם בעולם וכולם חכמים כי הם לא עלו על זה, זה נשמע מאוד לא הגיוני, אבל זאת האמת, ברגע שתדע על מה אני מדבר אתם גם תחשבו ככה, יכול להיות שפשוט תפסיקו לחשוב, זה מה שקרה לאחותי אחרי שהיא הבינה, צריך להיות די הכי יפה וקול שהיה אי פעם בעולם בשביל להבין דברי חכמה כאלה. החכמים פשוט לא יסכימו לקבל את זה ויתאבדו, והטפשים יאמינו וילכו אחרי זה כמו עדר, ואני אהיה הרועה, תמיד רציתי לשלוט על העולם ויכול להיות שזה יתממש היום, קצת אלכוהול ותבינו, ותקשיבו לי זה הכל נכון, אני לא מופרע, לא כל יום באה אליכם התגלות כזאת שווה, לפעמים כל העולם, אבל כל העולם בא להגיד שאתה טיפש והוא חכם, הרוב צודק, ותמיד הטוב ינצח, הם לא מבינים ולא רוצים להבין שלפעמים יש שגיאות בחיים שצריך לעשות ושיש ימים שצריכים לחצות את הכל לבד, כי עם תקבל עזרה ובאמת תרצה, זה עדיין לא יהיה כמו שעשית לבד, אתה תמיד צריך להאמין למוסד, לא משנה מה, ככה אמרו בבית הספר, כי יום יבוא וגם אתה תוכל ללמד, להשפיע מגבוה יום יבוא ולא יצטרכו אותך יותר והכל יהיה שונה יותר מאתמול, שטויות במיץ אמרו לי, יכול להיות שאתם צודקים אבל בגלל זה אני יודע את הפרוש של פשנץ ואתם לא" אמר האיש והתאבד.

September 15, 1997

2.1 מין \ בלי שום מקום לברוח
[ולא דווקא על מין אלא על ידידה שלי ומיני סלבריטאי תל-אביבי]

אף פעם לא הייתי מאוהב במישהי מעל גיל 16, או ליתר דיוק אף אחד לא, זה כאילו כל הבנות מתות יום לפני, משהו בהם תמיד נעלם, אני לא יכול יותר, ואז היא באה, היא היתה מבוגרת, סך הכל בת שש-עשרה, וחצי אולי, אבל העינים, המפתח לנשמה, ראיתי אותה, והשמים קרסו, כאילו מזימה גדולה ממני משוחקת באוויר, כאילו האלים משחקים שח-מט, איך שפתאום היא הופיעה, למרות שהיא היתה בכל המקומות שאני הייתי בהם עד היום, איך זה?, מההתחלה ידעתי שלא יקרה כלום, הרי זה הכל בראש שלי, אני אחראי לגורל, וידעתי את זה, אבל קיוויתי ורציתי אותה, אז באה המשטרה, השוטרים אמרו שהם קוראים את המחשבות שלי, וצריך לאסור אותי, כי היא לא קטינה, ניסיתי להתנגד, לברוח, אבל לא יכולתי, הם בעטו לי בפנים, הם ידעו שאני ככה, הוכנסתי לניידת, וישר התחלתי להתפלל, קיוויתי שזאת טעות, שהם ישחררו אותי, הרי נכון שהיא בת שש-עשרה, ונשואה כמו כולן, אבל זה רק בגידה, כפתו אותי באזיקים, צרחתי עד שנגמר לי האוויר והתעלפתי, כשהתעוררתי מצאתי את עצמי קשור למיטה לבנה, בחדר סגור עם קירות לבנים, ואחות לבנה, בלונדינית מהממת, בת 25, היא הלכה, וכשהיא הלכה ראו את רגליה מחליקות, כשמעו את הרעש מהגרביונים שלה צמרמורת עברה בגופי, חשבתי לרגע, ואז הבנתי שלא, היא נשואה, בטח בעלה הוא איזה בכיר בממשלה, הם מקבלים את הזכות הכי ראשונה לבחור, הרי הם המטומטמים שהציעו את החוק הזה בכלל, באלפיים מאה חמישים ושתיים, אחרי המגפה, כל הזקנות והבוגרות מתו, והם החליטו שהבוגרים יקבלו כל בת מעל גיל 16 לנישואין, מאין חוק הפוך לחופש, אבל לא נורא, אנחנו גדלנו לחיות עם זה, ולהתאהב בבנות חמש-עשרה, הרי זה לא כל-כך רע, סך הכל הם תמימות, ואנחנו מקבלים אותם במיטב שנותיהן. היא נגשה אלי ואמרה לי שבעלה מנסה לרצוח אותה כי היא בגדה בו, והיא תעזור לי לברוח אם אני אקח אותה איתי, כמובן שהסכמתי, החוק הראשון באקדמיה הוא לא להגיד לא לבלונדיניות, לא משנה כמה הם מכוערות, והיא בכלל לא, היא יצאה, וזה נראה כאילו שעות עברו לפני שהיא חזרה, ציפיתי כל רגע לראותה, כל מה שדמיינתי, הכל, עליה, כל-כך סקסית, כל-כך שלי. היא חזרה עם יותר חפצים משציפיתי, בידה הימנית היא אחזה סכין גילוח וחולצת בטן, ובידה השמאלית היא החזיקה חבילת מטפחות וחצאית, בהתחלה לא הבנתי, ואז היא שלפה את הסיכה מהשער שלה, ופרצה את האזיקים שקשרו אותי, שערה הארון ליטף את כל גופי הרועד מהתלהבות, היא מושלמת, היא לקחה את האזיקים ושמה בכיסה, הרטיבה את הסכין והתחילה לגלח לי את הרגליים, כל שנייה של כאב הייתה כמו עונג איתה, היא הלבישה עלי את הגרביונים, החיכוך גרם לי שוב לצמרמורות, היא סדרה את השער הארוך השחור שלי בתסרוקת של בת, מהמקצועיות האלה שרואים על דוגמניות, שמה לי שני עגילים, הלבישה אותי בחצאית ומלאה את החולצה במטפחות, נראיתי מספיק טוב בשביל לא לבייש מועדון רוק של ילדות בנות חמש-עשרה, הלכנו מחובקות ביחד, כמו שתי לסביות שקיבלו "פטור" מהחוק, ויצאנו אל תוך היער, כל הדרך היא נגעה בי, החליקה את אצבעותיה על גופי החלק, מדגדגת אותי, הכל כדי שנראה כזוג למקרה שיבואו השוטרים, עם רדת החשכה נכנסנו עמוק אל תוך היער כדי לחפש מקום מסתור, הרי כל השוטרים מסתובבים בלילה בחיפוש אחרי פליטות ונמלטות, ביער היתה בקתה נטושה שהיא הכירה, או כך היא אמרה לי, מעניין מאיפה?, נכנסנו אל הביקתה, ודברנו שעות, הרגשתי שיש בינינו כימיה, ואז היא אמרה שהיא עייפה, וראו את זה עלייה, אז השכבתי אותה לישון ונשארתי לידה, ניסיתי להרדם, אבל כל הזמן הופרעתי, האצבעות בפה שלי, הרגל שלה בין הרגליים שלי, לא יכולתי עוד, לקחתי ממנה את האזיקים וקשרתי אותה למיטה, נשכתי את כפתורי החצאית שלה, והורדתי את הגרביונים, בדרך חזרה למעלה ליקקתי את כל הרגל הארוכה שלה, מילימטר אחר מילימטר, זאת היתה הפעם הראשונה שנגעתי במבוגרת, זה שונה, פשוט אחר מקטינה, הפשטתי את עצמי, אמרתי לעצמי שאחר כך אני אחפש בגדים נורמליים, זרקתי את הבגדים על הרצפה, לא הבנתי איך היא עדיין ישנה למרות כל מה שעשיתי, המשכתי ללקק אותה לכיוון למעלה, את הברכיים, עולה ועולה ומרגיש את החום שלה, דרך הירכים הדקות שלה, מדלג על הכוס, ומלקק את המותניים, את הבטן, את הטבור, נתקל בדרך בנקודות חן יפהפיות, וממשיך לעלות צלע צלע, לכיוון החזה שלה, שכמו כל הגוף שלה לא היה פחות ממושלם, חיככתי את רגליי ברגליה, מחמם את עצמי, בעוד אני נושך את הפטמה שלה צרחה נשמעה, היא קמה סוף סוף, היא ניסתה לזוז אבל היא היתה קשורה, היא באה לצרוח אבל היא לא יכלה, עמוק בתוך הגרון שלה כבר ישב הזין שלי, שהיה משומן מהרוק שלה, עד שהרגשתי את זה, זה כאב כמו ששום דבר אחר לא כאב, הוצאתי את זה במהירות, דם נזל על כל המקום, ליכלך את הבגדים הלבנים שלה, התרוצצתי בכל החדר כדי לחפש בגדים, אבל לא יכולתי להמשיך, היא צרחה, אז לקחתי את החצאית המוכתמת של הזונה, והכנסתי אותה לפה שלה, זה הרגיש יותר טוב, לפחות הרעש נפסק, עכשיו יכולתי בשקט למצוא בגדים, עדיין הייתי צריך לטפל בדימום, אז עצרתי הכל עם החצאית שלי, מצאתי חולצה, ואני עדיין חיפשתי מכנסיים, הרגשתי את החצאית מתחילה לטפטף דם כאילו היא ספגה את מה שיכלה ומהר התחלתי לשתות את הדם כדי לא לאבד אותו, לא הצלחתי לעמוד בקצב, התעלפתי, והתעוררתי פה, בחדר הזה, בלי שום מקום לברוח