8.4 אותו דבר אבל לבד
קמתי היום בבקור, כמו כל יום, רק לבד. צחצחתי את השיניים אבל עם המברשת שלי, התגלחתי אכלתי ארוחת בוקר, אבל לא היה לי עם מי לדבר, הלכתי ללמודים, לעבודה אבל אני לבד.
בחצות הטלפון צלצל, וקלה נשמע חלושות בצד השני, הרעידות בקול גרמו לרעד בגופי, בכיתי, התרגשתי וכבר לא יכולתי, היא הזמינה אותי אליה. ואחרי שבוע, שאנחנו בנפרד, ובלי מצב רוח, ועודני לבד. ואיש לא יודע אם תבוא השעה, ואין מי שיבטיח שתהיה ישועה.
על דלתה התדפקתי, בחצות וארבעים, את הדלת פתחה לי, לבושה אלונטית. המגבת נפלה, ועוד היא ערומה, על מיטתה החמה שלמעלה. לא התננו אהבה, רק שתיקה מביכה, וגם טעם של נפט ופסטרמה.
ובאחת ועשרים, בין הברושים, התבקשתי לארוז וללכת, כי ידידים ומכרים, שמהם לא נעים, עתידים הם להגיע תכף.
עם מטלטלי הקלים, גאווה וסמים, התקפלתי וששתי לרכב, את לבי לא אראה, במעותי אתלה כי כעת אהובתי מברכת
את ידידיה הקטנים בברכת "מה נעים", כי ידעה היא שלבי בידיה, אך בשש ושלושים, כשתרצה להגשים.
את משאלת שינתה המיוחלת, תזכר היא פתאום, ואולי בחלום, תחייג מספרי שוב הבוקר.