November 27, 2002

This time i have enough time to write regarding the last few days, so i will write a long one.

Performance
-----------
On Friday was Dafna Kahana's birthday party, and i was supposed to
speak. I prepared my speech and everything. when i got there, i
understood that the guy that was supposed to perform with Arnon stood
him up, and i prepared myself to play on stage. I couldn't believe it, but it sounded okay, even though we had not rehearsed it, so anyway, it felt good, i should do it more often.

School
------
and again on friday, i went to my old high school (Alon) to try to
recruit the 12th graders to come and volunteer at our center. well, it was really strange to talk in front of 17 year olds who see you as an authority figure.....
kinda liked it.

Time Off
--------
Dear People! - i am planning on taking more vacation from my so called life, since i kind of liked the last one. so if anyone is interested in joining me next weekend you are more than invited (maybe not all of you) So here it goes - I'm taking my dad's car (the pajero) and anyone who wants to and we are going to be by the beach, don't know what are we going to do, but probably it would be involved in stolen identities and remotely connected to this reality. _P_L_E_A_S_E___C_A_L_L__I_F__Y_O_U___I_N_T_E_N_D___T_O___J_O_I_N.


It's over and back again,
-------------------------
My plans for the upcoming fortnight: next week is school, no major difference. it seems that we started a dinner club, we meet every monday after school and go to eat somewhere, the activity is done around 1900, so everyone is invited to join us. please coordinate with Idan Koch (the man and the legend). Later on, on December 10th i shall be flying to Bulgaria for a day, (again, if anyone wants he is invited) and on the 14th i am going to a dinner party in berlin in honor of Shimon Peres, So my big plan is to land on the 13th, rent a car and go clubbing in Berlin, afterwards go to the cocktail and the dinner, and then get back home in time for my monday morning classes.


A Month without caffeine?
-------------------------
would you believe it? i am still alive, and i had no coffee for such a long time, I checked my calendar, and it seems that i quitted caffeine on october 29th. my prize? a brand new liver..... unfortunately, Caffeine was the only toxin i was able to quit, and the only one i was truly addicted too.

No Regrets
----------
Well, another newsletter had come to its end, like any good thing, and now the prizes for the people who read it all.....

(1) Daphna - Miss you very very much! i loved the pictures you sent with Roee, tell him i miss him too...... if you need anything, my dad has an office in india so you can go and get some of the delights of the west (like running water)
(2) Guy - good to see that you got everything settled in your head, don't forget to implement it.
(3) Maya Lan - Miss you, could you tell me what are your plans for Xmas?
(4) Eyal Katz - as for the nintendo thing, do let me know when can you meet.
(5) Amir - Send us pictures of you and Shaya (not those pictures)
(6) Ron - Miss you man, need your company. hope you are getting the necessary amount of Shanty.


Prozac is not a way, its a need......
--
Jonathan J. Klinger

November 26, 2002

13.2 תקופה חדשה, תקופה מבטיחה.

אז התחלתי דף חדש, או שלא ממש. אבל זה בסדר, זה כמו דף חדש מנייר ממוחזר, זה מכיל את כל מה שעבר עליו עד עכשיו, אבל הוא ריק ופתוח כדי לגלות את הכל מחדש. נראה לי שעברו איזה חודשיים מאז שכתבתי לאחרונה, אבל הימים מתארכים כל כך, שזה יכול היה להיות גם שבוע.

כל ההקדמה המוזרה הזו באה בעצם לומר שהמחסום הכתיבתי שלי נפרץ, אני מצליח לאחוז במקלדת ולכתוב. אני חידשתי את עצמי, אני כבר לא יכול יותר להיות אליל, אני לא יכול. עברו עלי מספיק דברים כדי להבין למה ומדוע אני צריך להשתנות, ואיך אני צריך לעבור את השינוי שלי.

אני תמיד כותב על זה, ואף פעם לא עושה את זה, אז עכשיו החלטתי שאני הולך קודם (כותב) לעשות ואז לכתוב. אולי זה לא ממש נכון אבל אני אעשה את זה.

אז יש לי אהבה בחיים, אבל היא לא באמת, יש לי אהבה וירטואלית, היא לא תממש אף פעם, והיא תמיד תשאר וירטואלית. האהבה שלי מתה, ושום דבר, אפילו לא אני יכולים להחיות אותה. לעומתה, נראה כאילו הגופה קמה לתחיה ועושה דברים שלא ציפיתי שהיא תעשה. זה ממש חדש לי, לראות משהו שאתה אוהב ולא לגעת בו. אני (חוגג) שנתיים בלעדיה, שנתיים רחוק ממנה, שנתיים שאני (עדין) חושב עליה בכל רגע. ואני לא מבין למה, לא יכול להיות שאני עדין מאוהב, זה פשוט בא (בה) בגלים.

אולי זה כי אין שום דבר במציאות הזו שבאמת ירגש אותי, זה נראה ככה. אני פשוט לא מוצא את המינון הנכון של הסמים. אני פשוט לא מקדיש את עצמי. אני ממשיך לחפש את הדבר שהיה שונה בי אז, לפני שהתאהבתי באמת בפעם השניה, או השלישית, שהיתה גם האחרונה. אהבתי באמת שלוש, אולי פחות, שתים וחצי. ואף אחת לא החזירה לי אהבה, או שאף אחת לא אהבה כמוני. ונאהבתי, הרבה יותר, שנים על ידי אנשים שלא הכרתי, שנים על ידי אנשים שאהבו אותי יותר. ואני פגעתי, ואולי בגלל זה הייתי מוצלח, אבל אני לא יכול לעשות את זה יותר היום. אני צריך משמעות.

ועכשיו נעבור לפן העלילתי של התחביר הקצר הזה – כי כולנו צריכים דמות להזדהות איתה לפני שאנחנו באמת קוראים.

אז מי אני בעצם? חשבתי לעצמי, מי אני?

אנחנו בסוף נובמבר 2002, ואני ניבאתי שבשנת 2003, כשאנחנו נהיה בני 24 ביבי יחזור להיות בשלטון, ומחר אני אדע את התשובה. ואם צדקתי, ואני מקווה שלא, אז יש גם סיכוי לא רע שיהיה משטר צבאי. אבל צריך לבדוק את זה.

אני רוצה להבין רק מה קורה איתי, אני רק רוצה לחיות כמו בן אדם פעם אחת. הפסקתי עם הקפה, כדי לחזור למציאות, והיא רק התרחקה ממני עוד יותר.

צריך לוגיקה כלשהי בכל מה שאני כותב, ואולי לא? זה בסך הכל הסוף, זה בסך הכל הסוף.

אז ביום שישי ניגנתי, והופעתי, אחרי הרבה זמן שלא עשיתי את זה, ומסתבר שזה כמו סקס, זה מספק כל עוד זה נמשך, וכשזה נגמר אתה רוצה עוד. אז אני רוצה עוד. אני נזכר בכשהייתי בן 17 והיתה לי עדת מעריצות, ואני מקנא בעצמי. למה אני לא יכול להיות כמוני?

אני חושב שזו השאלה הכי מטופשת שהעלתי עד היום, אבל גם זו שצריכה להפתר במהרה.

והאהבה שלי, מדברת עם מלאכים, כנראה כרגע יושבת לה בבר בסלמנקה, אבל היא כבר לא האהבה שלי. אני רק יכול לדמיין אותם שם, חודרים לגופה בזמן שאני יושב בבית ובוכה.

אבל בעצם, לא בכיתי כבר שנתיים, מהרגע שהיא נפרדה ממני. באותו יום בכיתי הרבה, ומאז זה הפסיק, ומאז נוצרה גם האפתיה המוחלטת כלפי העולם. כאילו לא אכפת לי משום דבר, אין כזה דבר מחר, אין לי שום סיכון. מצד שני, היית מצפה מאדם שאין לו מחר (ואין לי, בגלל ההפרעת שינה שלי, אבל זה לסיפור אחר) לחיות ככה, לזיין על ימין ועל שמאל ולצאת כל יום. אבל – שימו לב! אני לא! אני (לבד) בבית ביום רביעי באחת בלילה, כמה פעמים זה היה קורה לי לפני שנתיים? אני רק צריך להרגע. אני רק צריך את המקלט שלי.

אני צריך להמשיך לכתוב שטויות, זה עושה לי טוב. זה לא ממש עלילתי, אבל זה משחרר אותי. אולי כל מה שאני צריך זה מישהו שיקשיב לי, כי נמאס לי להקשיב לכל הבעיות של כולם כל הזמן. ג ם ל י י ש ב ע י ו ת , אני גם צריך לטפל בהן. אבל הבעיות שלי לא מוחשיות, הן מועקתיות, אני לא יכול ללכת עם פרצוף חמוץ כל היום, אני לא יכול להיות בדכאון מתמד. אני צריך להתחיל לטפל בזה, אני צריך להתחיל לחיות עם עצמי, כי אני לא ממש בטוח שאני יכול.

לא מעט פעמים בזמן האחרון אני מוצא את עצמי בכלל שואל, למה אני קם בבוקר? מה הסיבה? פעם היתה לי תשובה ברורה, היום זה נע על סקאלה של בין "כדי להשתלט על העולם" ובין "כדי להרוויח כסף כדי לממן את התענוגות שלי" אבל אני ממש צריך לטפל בזה. אני ממש ממש ממש ממש ממש ממש ממש צריך לטפל בזה. אני צריך לעשות את מה שאני רוצה, ולא את מה שאני חושב שאנשים אחרים חושבים שאני חושב שהם רוצים שאני יעשה.

בסך הכל, אני די מבין מה אני צריך לעשות. אני הולך לישון, יש לי לימודים עוד שמונה שעות. יש לי חיים להתחיל מחר.

אז נסכם, כל מה שאמרתי בעמוד האחרון זה בעצם שאין שום סיבה נראית לעין שאני אמשיך לקטר, כי אני בעצם רק צריך לתת לעצמי לזרום, וכדי לתת לעצמי לזרום, אני לא צריך הרבה. אני צריך רק חופש.

אז בקיצור, לילה טוב לעצמי. אני הלכתי לחופש. נתראה בקרוב.


Be long

[Dsus2add4] I saw her yesterday;
[Asus2] It was in a picture;
[G] I thought she [Em] moved away;
[C] But to be sure, I [Edim] cannot say

She’s still in my heart;
Maybe she knew I loved her;
She’s still the one I love;
Or maybe love had dies;

[Em] So seldom you find [C] People;
[D] To which you [Bsus4] open up;
[Em] So foolish is to [C] trust them;
[D] But only fools fall [B/D#] in love;

She’s still in my mind;
I write songs about her;
I dream I’m with her;
I dream we are there;

I look back to a time;
When I had little money;
To love was I crime;
And the punishment was funny;

So Seldom….

So Be Long my love affair;
Drift away to a silent lair;
So Be Long since you don’t belong;
So Be Long, Be as long as you can.

November 18, 2002

3 Weeks without Caffeine
------------------------
Well, It's been 3 weeks without my favorite drug, and it was quite hard, however i can say that now i feel more alive than ever, i started getting my dreams back, and who knows... maybe soon i`ll have a real life or some interest in doing things and not feel numb all day long.

Happy Birthday Maya_Lan
-----------------------
Well, since i have no other way to communicate with you i will state it now: Happy Birthday dear Maya... I wanted to buy you a present and stuff, but i really don't know where to send it. so what we'll do is let you take the 100Nis you owe me (from the night at the Cheers) and go and buy yourself a good beer or something.... and the next time i`ll see you i`ll bring you something real.

School
------
Well, I finished my first assignment for this year, civil procedure, and i need to start doing my other tasks, that's why I'm not nagging you as much as i used to... to all of the dear people - there might be a possibility that we will be arranging a jeep trip around hanuka to ease our minds, let me know if you're interested.

The Contest resumes
-------------------
Since i found out that i still have that spare cash, i decided to keep the prize winning contest going. I think that it could be useful.... PEOPLE PARTICIPATE!!!!!!!!!!

Shopping For Clothes
--------------------
After a long long time, i decided to go and buy clothes so i can feel new with myself... i ended up buying really cool underwear (microfiber) and some T-Shirts (long sleeve, Gutkes fit) and that's all. the price was really high, but what the heck, i needed this shit. next week i`ll keep spending money on myself.


The End
-------
Yes this time it was short, just a quickie.......


Love you All. (maybe)
--
Jonathan J. Klinger