November 30, 2005

אז התקנתי את פלוק, ואני מנסה לבדוק את היכולת שלו לעבוד ולבלגג דרך הדפדפן

November 29, 2005

שרון היה מעורב אישית בכל שלבי מבצע שלום הגליל, שהחל ב-6 ביוני, ולפי טענת מבקריו, לרבות בנו של ראש הממשלה זאב בנימין בגין, לא אחת העלים את מהלכיו מידיעת ראש הממשלה או שדיווח לו עליהם לאחר מעשה. שרון אישר אישית את כניסת הפלאנגות למחנות הפליטים סברה ושתילה למחרת ההתנקשות בנשיאה הנבחר של לבנון בשיר ג'מאייל ב-15 בספטמבר 1982, כדי לאפשר להם לחפש מחבלים. בעקבות הטבח שביצעו הפלאנגות במחנות אלה ודוח ועדת כהן נאלץ שרון להתפטר מתפקידו כשר הביטחון, אך נשאר בממשלה כשר בלי תיק.

(מתוך אתר הכנסת)

היום התבשרנו שאוריאל רייכמן, נשיא המרכז הבינתחומי ופרופ' מוערך, החליט להצטרף למפלגתו של פושע המלחמה אריאל שרון. רייכמן הוא אחד מגדולי המשפט בארץ, יזם פעילות רבה כולל נסיונות להקמת חוקה ונסיון לשינוי שיטת המשטר והממשל, אך כנראה שכוחו של שרון גבר עליו.

רייכמן הצטרף למפלגה של שחיתות, של שקר, של מדון; אותו אדם ששיקר כל השנים לעמו החליט לנסות לאגד סביבו את טובי אנשינו.

כששאלתי את פרופ' רייכמן היום מדוע ובקשתיו לחדול מלעשות כן, אמר הוא לי שיש משימה לאומית לבצע. את המשימה הלאומית הזו ניתן לבצע בכל מפלגה אחרת, ואף במפלגת שינוי, שלא משנה יותר מדי אך אינה מושחתת ומושתתת על עריצטוקרטיה. צר לי שאיש דגול כפרופ' רייכמן בוחר ללכת בדרך הרשע, לחבור לכוחות שמעוניינים בהכחדת הדמוקרטיה הישראלית. במכתבו לנו היום מסר הוא כי הוא יוצא לשליחות לאומית. למלא משימה חשובה.

אין משימה חשובה מניקוי אורוות הממשלה מהשחיתות. לכן, איני רואה כל סיבה מדוע אדם ישר ונכון כאוריאל רייכמן יחבור לו לרשע.

אכן, יהא לי קשה יותר לתקוף כעת את מפלגתו הנלוזה של אריאל שרון, אולם אף אם הדבר אומר שאאלץ לתקוף את פרופ' רייכמן, אעשה כן למען השליחות הציבורית ולמען מטרה ראויה, ניקוי אורוות הממשלה ממפלגות של אריאל שרון שדואגת להריסת המדינה.

יהונתן קלינגר,
סטודנט לתואר שני,
המרכז הבינתחומי הרצליה

November 28, 2005


אז בשביל להוציא את ההודעה הזו לעיתונות לא ישנתי כל הלילה; תודה לנ.ב שישב וטרח על כתיבת ההודעה לעיתונות במשך מחצית הלילה בעוד אני נכנס לנבכיו של פסק הדין בעניין בנק המזרחי המאוחד. עליי לציין שפסק הדין בעניין בנק מזרחי אינו כה מעניין - ואיך נמרוד שאל את זה "כל הסיפור הוא על בנק שהמדינה לא מאפשרת לו לגבות חוב???". ללא כל קשר. הבוקר דיברתי עם היועצת המשפטית של המפלגה והעניין יעלה לסדר. אבל כל הסיפור הזה התחיל בצורה יותר משעשעת ומסביר בעצם למה אני במצב שאני נמצא כרגע, לא?

הבחירות במפלגה הולכות להיות מלחמת כל בכל, ואת זה אני צופה כבר לשבוע הבא. הבעיה העיקרית היא שאתמול בועידה ישבנו ותהינו למה בעצם לרוץ. כל אחד מהמועמדים החל לנסות לשכנע מדוע הוא ראוי ומדוע יש מקום למפלגה כמו מרצ. מה שכולם שכחו הוא שכל חברי הועידה כנראה יצביעו למרצ - בניגוד ל90 ומשהו אחוז מהציבור. את זה צריך לשנות.

אז ספרו לי, חוץ מהרחקת יו"ר המפלגה, מה עוד יביא אתכם להצביע למרצ?

דיר באללק שאין תגובות...

הודעה לעיתונות: סתימת פיות במרצ

קבוצת פעילים מרכזיים במרצ בראשות יהונתן קלינגר עתרו הבוקר נגד החלטת יו"ר נשיאות ועידת מרצ שלא להעלות לדיון את סוגיית מיקומו של ביילין בראש רשימת מרצ ה-17. בקשתם של הפעילים נדחתה בטענה כי מדובר בשינוי תקנוני אולם בועידת מרצ שתתכנס בשבוע הבא ידון שינוי תקנוני – שינוי שיטת בחירת חברי הרשימה לכנסת. בניגוד לבקשת החברים הותיקים שדורשים להותיר את מרצ עמוק בביצת הריקבון מבקשים העותרים לרענן את השורות ולהזרים דם חדש במפלגה ולהחזיר את הצבע ללחיים וותיקי המפלגה בינהם ח"כ שכיהן למעלה מ-8 שנים זקוק ל-60% מקולות חברי הוועידה על מנת להיות מועמד מטעם מרצ לכנסת "במרצ ישנם אישים מוכשרים רבים בני הדור הצעיר אשר לא משרתים בכנסת מאז ימי שמיר וצברו ניסיון בדרגים שונים. ההוגנות דורשת מחברי הכנסת באם חפצים בטובת המפלגה לתת הזדמנות גם לדור הבא. חייבים לשים סוף למנהגים המפא"יניקים שביילין הביא אלינו; הטריקים המלוכלים, סגירת עסקות בחדרי חדרים וסתימת הפיות לכל מי שחולק עליו. אל לה לגווארדיה הישנה של המפלגה המורכבת מחברי כנסת אשר חלקם משרתים בכנסת למעלה מ-20 שנה למנוע את התהליך הטבעי של התחדשות המפלגה. בעוד שבליכוד ובעבודה אותן מרבה מרצ לתקוף התחלף הדור בעשור האחרון , מרצ נשארה אוליגרכיה." אומר יהונתן קלינגר, חבר וועידת מרצ ומגיש העתירה.

העותרים דורשים כי מוסדות התנועה ומנגנוניה יעמדו במבחן בוזגלו – דין אחד לח"כים המבקשים כינוס של הוועידה, ודין אחד לחבר מן השורה שמבקש כינוס וועידה. באם מרצ לא יכולה לעמוד במבחן בוזגלו, כנראה שבאמת אין לה זכות קיום

להורדת קובץ העתירה

עדכון: 1056: אין צורך בעתירה, העניין יועלה לסדר היום

November 26, 2005

שני דברים: ראשית, גולשי מוזילה למיניהם מהווים למעלה מ60% מתעבורת האתר (אולי זה קשור איכשהו לפוסטים הקודמים) שנית, ולא פחות חשוב - אני יודע כמה מכם הורידו את הפודקאסט האחרון שלי, זה עם א.ב. דן, ואני ממש לא מרוצה מהמספרים - אני רוצה לעבור את ה1,000 הורדות לפני סוף החודש, אז תזדרזו, יש רק עוד ארבעה ימים.

וכן, זה יהיה בבחינה.

מה שכן, אח שלי לא ידע שיש בחירות ואין לו טראקבקים באתר.

+גיליתי חור אבטחה רציני באיך שאקספלורר משתמש בCSS אם יש איזה כתב אינטרנט שרוצה להסביר איך להשתיל קוד זדוני שם ולהיות הראשון.

לרגע חשבתי שהבעיה היא שמיקרוסופט חוסמים את האתר שלי.

אני בינתיים מנסה לסדר את זה...

זה מסביר למה יש כזה אחוז גבוה של משתמשי שוא"ש.

November 25, 2005

למפלגה של מוסוליני לא קראו "קדימה", זה היה העיתון הסוציאליסטי.

אבל אל תתנו לעובדות לבלבל אתכם

November 21, 2005

"אמנות ההנהגה... מורכבת מאיחוד תשומת הלב של האנשים נגד אויב יחיד ודאגה שדבר לא יפצל את תשומת הלב הזו... המנהיג הגאוני צריך שיהיה בעל יכולת לגרום ליריבים שונים להשתייך לקטגוריה הזו"
Adolf Hitler (1889–1945), Mein Kampf, vol. 1, ch. 3 (1925).

מפלגת ה"אחריות הלאומית" קמה היום, בהנהגת הדינוזאור אריאל שרון ובצירוף אסופת משוחתים אחרים כמו רוחמה אברהם, אלי אפללו, רוני בר-און, ענבל גבריאלי ושאר אנשים לא ראויים. השאלה היא למה בכלל להצביע למפלגה נטולת אידיאולוגיה?

הרעיון של אידיאולוגיה הוא חדש יחסית בעולם, וקם יחד עם המהפכה המרכסיסטית בסך הכל. עד למרכסיזם לא היתה אידיאולוגיה סדורה (וגם לא היתה דמוקרטיה מעשית, פרט לטרור היעקבני בצרפת) שיכלה להיות תחרות אמיתי על זכויות האדם. הרעיון של אידיאולוגיה נוגד את כל דפוסי ההצבעה השבטית. עד היום ההצבעה היתה הולכת למי שהבטיח את הקולות על ידי שיוך קרבתי-עסקני, שיוך עדתי או שיוך משפחתי. מהיום פתאום התפתחה תודעה מעמדית. תודעה מעמדית מאפשרת החדרה של אידיאולוגיה ומאבק על רצון הבוחר - השאלה פתאום היא מה אני רוצה שיקרה במדינה ולא מי ידאג לי בצורה הטובה ביותר.

מפלגת ה"אחריות הלאומית" לא תדאג ללאום, היא באה בטענה אחת ובטענה אחת בלבד - המדינה עומדת על סף תהום (וחלק ניכר מזה באשמתנו). אותם אזרחים שעד היום עצמו עיניים משלטון מושחת וממנהיגות כוחנית ימשיכו להחזיק את אותם אנשים בשלטון רק כי אלו החליטו לסלק את הסרטן בגופם - חלק מהמושחתים נאלמו ונעלמו בפני שלטון החוק וחלק נותרו כסרטן בתוך מפלגת הליכוד; אנו, מפלגת ההון והשלטון, מפלגת האחריות הלאומנית, נמשיך להוביל את המדינה אל פי תהום. אין אנו מאמינים כי האדם במרכז, אלא הלאום. מרכוז האדם הוא עוולה סוציאליסטית, ככל הנראה, אחרת למפלגה היו קוראים מפלגת האחריות האישית, שהיא חסרה במדינה.

הפטריוטיזם היא מקלטו האחרון של הנבל, כך למדתי מהדר' עידית זרטל השבוע, וכך נעשה עם מפלגת הלאומנות האחראית, שהרי אין היא דואגת לפרטים - עבור אלו יש עמותות וגופים מהסקטור השלישי. הלאומיות דואגת למדינה ראשית, וכולנו יודעים מי היו התנועות ששמו את המדינה במרכז. התנועות האלו הובילו את העוולות הגדולות ביותר - אלו שנעשו בשם הלאום.

גם בישראל לא חסרות עוולות שבוצעו בשם הלאום, אך כמדומני שאין עוולות שבוצעו בשם הפרט; הפרט עצמו - כקבוצת פרטים, צריך יחס אישי, ולכן בין מפלגת הלאומנות האחראית של שרון לבין מפלגת האחריות האישית של עמיר פרצ, אני מעדיף את מפלגתו של פרץ. זו לפחות רואה אנשים כיסוד החברה, ולא את החברה כיסוד האנשים.

האם אנו באמת יכולים להרשות לעצמנו ארבע שנים נוספות של הון, שלטון ושרון? שרון מנסה להבטיח לנו כי לא סיים עם ההתנתקות; את ידו מחזק יוסי ביילין שאומר (ואני מצטט מהארץ) כי יש "ניצחון גדול לתומכי חלוקת הארץ". גם ביילין לא טרח להפנים שהמחנה הוא מחנה השלום ואת שאנו עושים אנו עושים מאהבת האדם ולא מאהבת המולדת, ואף לא משנאת ערבים.

אני אוהב את עמי, אני אוהב את פרטיו אחד אחד, אני במיוחד אוהב את השוני הקיים בו, ולכן אני אעשה כמיטב יכולתי שמפלגת הלאומנות האחראית בהנהגת שרון לא תצלח.

מנגד, אעשה ככל שביכולתי על מנת לגבש תודעה מעמדית.

פרס יוגרל בין מי שיפתח את כל הלינקים.

November 20, 2005

הפודקאסט: תורידו, תשמעו, תחוו דעה ותתשתתפו בהליך הדמוקרטי

אחרי שהפקתי לח"כ ברונפמן השבוע פודקאסט, התיישבתי עם א ב דן להקליט פודקאסט על התעשייה ועל המוזיקה החפשית. הרעיון בפודקאסט הוא חופש ביטוי מצד אחד, ומצד שני מתן אפשרות להציג מוזיקה לאנשים שלא היו מודעים אליה תמיד, ולכן לא תמיד צריך ללכת על המיינסטרים. במשך מחצית השעה ניסיתי לשכנע את א ב דן שהגיע הזמן לשנות את פני המוזיקה. הוא לא הסכים.

רשימת השמעה:
1. סגול 59 - איך לעשות כסף בתעשיה, מתוך פולארויד
2. דן תורן - לא נשארה לבד - מתוך כפתור לא גמור
3. א ב דן - הגיטרה (חי באולפן)

ברקע

4. Nick Chapman - Take Me Now! - מתוך - Wakka Wakka Chikka Chikka - Porn Music for the Masses

הפודקאסט מושק תחת רשיון Creative Commons

לינק

??אז מה זה בכלל פודקאסט


הייתי מפנה לערך בויקיפדיה העברית אבל הוא קצת צולע. (נכון ליום הכתיבה), או שהייתי מפנה למדריך של למהנט, אבל הם גם לא הצליחו להסביר מה זה פודקאסט ולמה כדאי שתשמעו אותו. הם גם לא טרחו להבהיר מה עושים עם המוזיקה שם. זו בעצם הסיבה שברכה גולשת התחננה מהחברים להקליט משהו, ואם היו לה טראקבקים אולי היא היתה יכולה לדעת על הפודקאסט הזה. הרעיון מאחורי פודקאסט הוא רחב בהרבה.

ראשית, בשביל להבין מה זה פודקאסט צריך להבין שמדובר בקובץ קול שניתן לשמוע בכל אחד מנגני המדיה, ולא רק בנגנים הניידים. כלומר, כל אחד יכול לשמור את הקובץ ולשמוע אותו במחשב או בדרך. אפשר גם לצרוב אותם על דיסקים ולשמוע בנגני דיסקים רגילים לחלוטין. אני לא אכנס להיסטוריה של הפודקאסטים, אבל אני אסביר את השימוש הפרקטי.

פודקאסט הוא בעצם שידור לכל דבר, ניתן לקבל עדכונים על שידורים חדשים באמצעות טכנולוגית RSS, זוהי טכנולוגיה שמאפשרת לכל אחד לקרוא כתבות או לקבל עדכונים מאתרים מבלי לטעון אותם בדפדפן שלו (בשביל זה יש כפתור בצד של המסך בצבע כתום, ראיתם, תשתמשו...). באמצעות הטכנולוגיה הפשוטה הזו, שמוטמעת בתוך דפדפן פיירפוקס, אבל קיימת במגוון תוכנות אחרות, ניתן לראות שינויים בדף ולקרוא את החדשות האהובות עלייך מבלי לקבל פרסומות מעיקות לפני הטעינה.

ממציאי הפודקאסט משתמשים בטכנולוגיה זו על מנת לדעת מתי אתרים מתעדכנים ופיתחו טכנולוגיה שמאפשרת להוריד את השידורים ישירות למחשב ו\או לנגן הדיגיטלי כל שתמיד תתעדכן בשידור האחרון. פונקציה זו מובנית כבר בתוך נגן הוינאמפ החדש ומאפשרת לעשות "מנוי" לשידורים מסוימים.

לעניין הזכויות הדיגיטליות, רוב הפודקאסטים מושקים תחת קריאטיב קומונס, שזה אומר שניתן להוריד אותם, ניתן לשמוע אותם וניתן ואף מומלץ לחלוק אותם עם חברים, כל עוד לא עושים שימוש מסחרי בהם. אחת המטרות של הפודקאסטים הוא להביא מוזיקה עצמאית חדשה למאזינים. כך עושים לדוגמא בAssosication of Music Podcasting שמאגד עשרות פודקאסטים שונים מכל הסגנונות. יש לאיגוד גם ספריה שלמה של מוזיקה שמותר ורצוי להשמיע בפודקאסט והיא ממוינת לפי ז'אנרים. כל אחד יכול להוסיף את המוזיקה שלו. אם היתה לי היכולת להקליט בצורה יותר סדירה, אולי הייתי שוקל להצטרף, בינתיים אני לא.

יש לא מעט דרכים להקליט פודקאסט, אבל הפשוטה היא באמצעות תוכנת הקוד הפתוח audacity שמאפשרת להרים אולפן ביתי ולייצא לפורמט MP3 בתוך שניות. יש גם תוכנות מקצועיות, אבל אלו עולות כסף ואין להן יתרון מובהק על תוכנות קוד פתוח, במיוחד שהתכנה החפשית קטנה ויעילה. חוץ מתוכנת עריכה צריך גם מיקרופון ולוודא שאין זכויות יוצרים על המוזיקה שמקליטים. את כל הסיפור צריך להעלות לאתר עם קישור, ובדרך כלל מומלץ לתת גם רשימת השמעה עם לינקים להורדה ישירה לשירים.

אני מקווה שעזרתי, ואם יש עוד שאלות, אנא פנו אליי.

November 17, 2005

הפקתי היום לרומן ברונפמן את הפודקאסט השלישי שלו. הפעם זו יוזמה לעצירת בניית המרינה בחיפה. את כל הסיפור עשיתי על הלפטופ עם תוכנת audacity שהיא גם קוד פתוח וגם קלילה להפעלה. אתם מוזמנים להנות ולשמוע. אתם מוזמנים מחר להפגנה גם כן.

השיר ברקע הוקלט למען המחאה.

בקרוב אני אשב לכתוב מדריך מלא לפודקאסטינג כולל הסבר מה זה.

אני מאמין שאת מה שאני הולך לכתוב עכשיו צריך לעבד ולטחון לא מעט. אבל זו ההתחלה. זה התחיל בשיחה שהיתה הערב עם דנה, בת-לוויתו של יואב בדירתם בירושלים. השאלה היתה בעצם מה ההבדל בין בידור לבין אמנות, והאם יש כל הבדל או מטרה. אז זו דעתי הלא כל כך מלומדת, אך לעומת זאת יכולה להיות נכונה.

הבידור כשמו כן הוא, הוא נועד להעביר את זמנו של הפרט המנוכר ולגרום לו לשכוח מיומו המטריד וממצוקותיו האישיות. היא נועדה לעצב הומו-נוביס שיהיה בעל שיח אחיד כמו יתר רעיו ההומונוביסים. הבידור הינו הבוז של בעלי ההון כלפי ההמונים. על ידי מתן בידור אחיד הם יכולים להקנות ערכי "תרבות" להמון ולגרום לו לצרוך עוד ועוד. יתר על כך, גם התרבות שדורשת מהפרט לצרוך אותה - בכסף, כשכל מטרתה היא לשכנע את הפרט בנחיצותם של בעלי ההון, גורמת לכך שכל רווחתו של הפרט תתאפס עת שהוא נאלץ לשלם עבור ה"בידור" שהוא רוכש מבעלי ההון. בעלי ההון גם מהווים מסננת עבור הפרט, בצורה שהם אלו שבוחרים מה יהיה הבידור ומה לא.

לעומת הבידור, האמנות היא אוניברסאלית. היא אינה מסוננת ואינה נלעסת. לאמנות יש מסר מובהק שניתן להבינו ומטרתה היא הפוכה מהבידור. בעוד שמטרת הבידור הוא לשעבד את הפרט, האמנות מעוניינת לשחררו לחפשי. האמנות רוצה ליתן לפרט מחשבה ולאפיין אותו לחוד מהאחרים.

הבעיה מתחילה כשהאמנות הופכת לפופולארית מדי ותרבות ההמונים ממשיכה אחרי כן.

מכאן אני קצת תקוע, אבל זה לבינתיים.

November 15, 2005

ירושלים, 14:35, בית קפה.

קרואסון שוקולד ואספרסו קצר. אני לא בטוח בכלל שאני צריך לשתות קפאין לפני הבחינה. במיוחד לא לאכול לפניה. אבל נראה. הקדמתי, כרגיל, בהרבה. אמרתי לעצמי - אצא באחת מהבית, כך אגיע לירושלים בסביבות שתים וחצי ואז תהיה לי שעה. מסתבר שנסיעה לירושלים לא לוקחת יותר מארבעים דקות בימינו.

עוד שעה וחצי הבחינה בעל פה. עוד שעה וחצי אני אקבל זימון לטקס, עם קצת מזל, שיזמין אותי לקבל רשיון עריכת דין. אני לא יודע כמה זה משמעותי לרוב האנשים, אבל בשבילי זה חשוב. זה מוכיח הרבה. זה כרטיס שנותן הרבה כח לשנות את המערכת.

בשנתיים האחרונות גיליתי שאפשר לשנות את המערכת גם בצורות לא משפטיות; אבל השינוי המשפטי הוא השינוי הטהור - שינוי לצורך השינוי, בעוד שהשינויים האחרים הם פרקטיקום, שינוי משפטי הוא שינוי דה-יורה, שינוי שמשנה את מצב היחסים בין הצדדים.

בעניין אחר של יחסים בין הצדדים, נערי הגבעות שסורבו גיוס החליטו שהם פוצחים בשירות לאומני.

אני שוקל לארגן משמרת מחאה\הפגנה\עניין כלשהו אחר. הבעיה היא שכמוני יש מיליוני אחרים שיעשו את זה, אבל זה לא ישפיע - הכלבים נובחים והשיירה עוברת. אולי נגייס מספר אנשים ונחבור יחד. הבעיה היא שזה לא הדגל הנכון להרים בימינו. היום צריך להרים דגלים יותר פופוליסטים - מסרים בשני אקורדים שכולם יכולים לקרוא; מסר שכולם יכולים להזדהות איתו. עמיר פרץ יטפל בנערי הגבעות, אני אטפל במנהל תקין ובזכויות אדם.

אני עוד שוקל מה לעשות עכשיו, כשיש לנו מנהיג חזק עם שפם. אני תמיד התנגדתי לרעיון של מנהיג חזק, אבל אולי הגיע הזמן שהמדינה הזו תקבל את מה שהיא רוצה.

November 13, 2005

לילה בכיכר. החושך ירד, רק הציניות נותרה. אתמול היה לי פסטירבין שלא היה כמותו; היה נסיון להנציח את שהיה באותו לילה בכיכר, עת שנשמעו שלוש היריות. אני עוד זוכר את מה שהיה שם. אני זוכר את זה טוב. זה לא היה קל להגיע הביתה באחת-עשרה ולהצמד לטלוויזיה. להרגיש שאתה חלק מהחדשות. זה לא היה קל לחלוק את האבל שלך על מות המדינה, וזה לא היה קל כשכולם התחילו לעשות שימוש ציני ברצח.

אתמול היה שיא השימוש הציני, של כולם, ברצח הזה. ישבתי שם ובצורה צינית ניתחתי את כל הנרטיבים. את מה שאמרו, מה שלא אמרו ועוד. לראשונה הייתי ביקורתי, ואני לא יודע למה, ולראשונה חשבתי לעצמי, שאולי כל הממסוד של האבל מיותר.

רצח רבין הוא משהו אישי. הוא לא משהו שצריך לחלוק עם כולם;
רצח רבין הוא חלק מהחיים שלי, ולא רק חלק מהתרבות הציבורית;
את רצח רבין לא יקחו לי, לא יהפכו אותו למשהו מנוכר, כמו שמנסים לעשות עם השואה. הוא לא חלק מספרי ההיסטוריה, הוא החיים שלי.

הפיכת כל העניין לפסטיבל קצת מייתרת את כל מה שצריך לקרות שם. נדמה היה שהיחידים שדיברו שם ללא כל אינטרס פוליטי, למרבה הפלא, היו שמעון פרס ואהרן ברנע. כל האחרים נדמה שהתרכזו בלקדם את עצמם.

עמיר פרצ דיבר בצורה נהדרת על השפעתו של רבין, וגם דיבר אל רבין ולא על רבין, אבל נדמה היה שלנאום שלו היתה אג'נדה, היתה מטרה. לא שכול אלא נסיון לקדם משהו.

בואו כולנו נדליק נר אחד גדול

November 11, 2005

מרגיש קצת מוזר השבוע, לא? באותו שבוע שבו אנו מציינים (חוגגים, זוכרים) עשור לרצחרבין, הצליח עמיר פרץ להביא אור חדש למדינת ישראל. אור ששינה את השיח המדיני והביא שיחדש. לראשונה, השיח החברתי יהיה זה שמוביל את הבחירות. אכן, אם היו שואלים אותי אז עמיר לא המועמד שלי לראשות הממשלה. עמיר מחזק את האיגודים המקצועיים הריכוזיים של עובדי הבנקים, עובדי חברת חשמל, עובדי מקורות ותע"ש ועוד שאר ועדים שרוצים דברים שונים מאשר האג'נדה החברתית שלי. עמיר הוא יונה מדינית כמעט כמוני, גם הוא נגד הכיבוש, בעד הפסקת ההתנחלויות ובעד הפרדות לשתי מדינות. הוא, כמוני, מאמין בכך משיקולים של אהבת האדם ולא משיקולים כספיים שמביאים להפרדת המדינות ויצירת מדינת פרולטריון ומדינת אליטה. הוא, כמוני, מעדיף להשקיע בחינוך.

אז מה יש לעמיר פרץ, שאין למפלגה שלי? מדוע בעצם למרצ יש זכות קיום? יוסי שריד מאמין שבחירת פרצ היא עתיד חדש לשמאל הישראלי, ואף שקל לאחד כוחות עמו היום. כך אנו רואים שמפלגת מרצ מקבלת בסקרים היום שלושה מנדטים עלובים, ואולי מגרדת בקושי את אחוז החסימה. אולם למה לפרצ לחבור למרצ? מה יש למפלגה להוסיף ומה יש לה לחפש עם עסקני העבודה?

מרצ לא צריכה להקדים את הבחירות, גם לא שינוי וגם לא העבודה. כל יום שממשלת שרון בשלטון עושה טוב אידיאולוגית לשמאל - אנשים מבינים כי דרך השמאל היא הנכונה. כמו כן, גם כל יום ששרון בשלטון אנשים מבינים שהעוני מחריף, שהפערים מעמיקים ושכל שנותר לנו לעשות הוא לחבור יחד ולקוות שיהיה טוב בהמשך. מרצ שתלך עכשיו לבחירות תאבד את כל כוחה, ולא תוכל להמשיך הלאה. מרצ שתלך לבחירות בעוד שנה תוכל להביא הישגים בתור אופוזיציה לשרון ברמות שלא תוכל להביא בתור אופוזיציה לפרצ.

הדרך היא לחכות; לעשות את מה שהשמאל לא הפנים בשנים האחרונות - יש לחכות בשקט ולתת למדינה לגסוס. האזרחים מצפים לכך שנים. השחיתות גואה, המדינה נשרפת, אנשים רעבים - אבל מצביעים ליכוד. למה? כי אין דרך אחרת. אפילו פרצ הוא לא דרך אחרת. פרצ הוא התחלה של מהפכה.

פרצ צריך להשקיע את השנה עד לבחירות בכדי לפתח תודעה מעמדית ולא סקטוריאלית. תודעה מעמדית היא מה שיתן לו את ההצלחה בבחירות. פרצ לא צריך להתלהב מ30 המדנטים שחוזים לו הסקרים, כי עם אותם שלושים מנדטים לא יוכל לשבת עדיין בממשלה עם שרון, ואז מה? יעביר 4 שנים ללא כל אפשרות לשנות ולא יוכל לעשות כלום. פרצ צריך לחכות ולקוות שיהיה רע מספיק כדי שהוא יוכל לנצח את הבחירות. הוא צריך להסתובב ולהחדיר תודעה מעמדית - תודעה שהמאבק הוא מעמדי, לא אתני, לא דתי ולא סקטוריאלי. המאבק הוא בין אלו שרוצים לחנך את ילדינו על אהבת האדם לבין אלו שרוצים לחנך את ילדינו על אהבת הארץ.

מקווה שעשור לאחר רצח רבין הכל הובהר.

November 09, 2005

אתמול היה היום הראשון בשנת לימודי ה18. 18 שנות לימוד, יותר מכל דבר אחר שעשיתי בחיי. 12 הראשונות היו בזיון שלא יאמן, והשש אחריהן היו קשות יותר. העניין הוא כזה, כשהגעתי ללימודים פתאום הבנתי כמה קטנים תלמידי שנה א', הם היו נראים כמו ילדים - ובצדק, כנראה שרובם היו באמצע התיכון כשהתחלתי את לימודי האקדמים. כנראה שאני מזדקן.

ובעניין אחר, שיחה שהיתה לי אתמול בפאב. ישבה לידי בחורה שאמרה שעדיף להיות כוסית ומטומטמת על חכמה ומכוערת, כי כך אפשר להשיג בעל ולשבת בשקט. משם השיחה הלכה כך:

י.ק.: את באמת אומרת שאת היית מעדיפה להיות בלונדינית טיפשה מאשר מלומדת ונראית בסדר ומטה?
ע.: הרי אם היה לי את כל הידע בעולם, מה הייתי יכולה לעשות איתו, לדחוף אותו לתחת?
י.ק.: כן, כל הידע בעולם כולל גם ויברטורים אנאליים.

November 08, 2005

(ואני כמובן מתכוון לביצוע של אלי סוראני (
פרטי בחינות


קוד בחינה שעת
בחינה תאריך
בחינה סוג בחינה מקום בחינה מצב נבחן ציון בחינה גרסא מועד בחינה

בחינות הסמכה בכתב 11:00 31/10/2005 הסמכה מרכז הקונגרסים - תצוגותבנייני האומה, ירושלים. עבר 76 2 11/2005 .1

בחינות הסמכה בע"פ 16:00 15/11/2005 הסמכה לשכת עורכי-הדין,רח' שופן 1, ירושלים 2 11/2005 .2

תעודת הסמכה 16:00 14/12/2005 הסמכה 2 11/2005 .3

עברתי

November 04, 2005

התלבטות אמיתי, כזו שאני באמת מצפה לתשובות עליה. האם לפרסם משהו, למרות שהוא עלול לפגוע במישהו על ידי הצגת האמת בפניו, לאחר שהוא פגע בחבריו, אחרי שעברה שנה מהמעשה. והסיפור עדיין מהדהד בראשי?

זו ההתלבטות שלי כיום.

November 01, 2005

יום שלישי, 10 בבוקר. אני קם ומתאושש. אוסף את הכוסות שנשארו בסלון מאתמול. בודק שכל חלקי הגוף שלי עדיין במקומם. להפתעתי היו רק 6 שיחות מהאנשים בפאב שתהו למה לא הגעתי. אז לתוהים - לא הגעתי כי התעלפתי על המיטה. זה מה שקורה כששותים חצי בקבוק ויסקי, חצי בקבוק ודקה ובקבוק יין. בכל מקרה, קמתי ולקחתי את טופס הבחינה שלי מהשולחן. נכנסתי לאתר גלימה, שם תירגלתי לבחינה בחודשיים האחרונים. פתחתי את הפתרון המוצע שלהם, ולהפתעתי (או לא כל כך) מצבי לא כל כך רע. כנראה שעברתי וכנראה שעברתי עם ציון מכובד.

נגלה ב8.11 לאחר שכל הערעורים יתקבלו. לא אתפלא אם יבטלו 3-4 שאלות שטעיתי\תהיתי בהן.

בכל מקרה, בינתיים אני קצת מנסה לאחות את השברים שהיו החיים שלי.
נראה מה יהיה בהמשך.