יובל דרור המליץ היום על להוריד את תסכית מלחמת העולמות של אורסון וולס ששוחרר לרשת (עיבוד רדיו לספר של ה.ג. וולס, בלי קשר משפחה). אותו וולס שביים את האזרח קיין מצליח בתסכית רדיו קצר לאלף את האומה. לרגע, מי שנכנס באמצע מאמין שמה שהוא שומע הוא תורה מסיני. אותה אמינות של תורה מסיני מיוחסת עד היום לתקשורת. וולס אמר, בעודו מגלם את האזרח קיין, "אם הכותרת גדולה מספיק, אנשים יתעניינו", ישר לאחר שהחל לנהל את האינקווירר. מצבו הבריאותי של שרון הוא כותרת גדולה מספיק. העיתונים העצימו את אריאל שרון לרמת מנהיג-על שבלעדיו מדינת ישראל נדומה. רק קומץ קיצונים מימין ומשמאל יכולים להרשות לעצמם להטיח ביקורת בשרון בימי אבל אלו. אני נמנה על קומץ זה.

אבל מספיק התייחסתי לשרון בפוסטים האחרונים. שערוריה קטנה אחרת מתנהלת במקביל. מסתבר שנחשפה פרשת ריגול איראנית. ג'ריס ג'ריס, מי שהיה יו"ר מועצה בישראל של יישוב שאיני יכול לבטא את שמו וגם לא ממש מכיר, נחשד על ידי גורמי הבטחון כסוכן איראני. כמו פרשת טלי פחימה שהתחילה במפץ גדול וכמו ראאד סלאח שנחשד בעבירות שענשן מיליוני שנים בכלא, יש סיכוי לא רע שגם פרשה זו תתפוצץ.

התקשורת מנפחת את הכותרות, היא דורשת יותר בכדי שהעניין יפרסם יותר ויביא יותר קוראים, ראו לדוגמא את הטוקבקים הלא יזומים המסיתים לגזענות כאן. הכותרת הגדולה מעוררת את זעמם של הקוראים וגורמת לליבון השנאה בעם. הכותרת הגדולה מביאה יותר כסף. וכבר הבנו שבישראל עדיף הכסף על האמת.

היום, לדוגמא, סבתי שאלה אותי מדוע אני כל הזמן "נגד" ולא עושה דברים בעד. הסברתי לה ש"בעד" ו"נגד" הם לא כל כך שונים. אני מאוד בעד חינוך, לדוגמא, ולכן אני מלמד במועדון הנוער, אני מאוד בעד חינוך ולכן אני מתנגד למדיניות של לימור לבנת שהיא אנטי חינוכית ואנטי דמוקרטית. אני מאוד בעד חופש אזרחי ויכולת בחירה, ולכן אני מתנגד לפעילויות של רשויות השלטון. כך יוצא שרק פעולות התנגדותיות יקבלו פרסום רחב. כך יוצא גם שהתפקיד של העיתונות הוא כבר לא לסקר את המציאות אלא לצור אותה.

העיתונות ב"האזרח קיין" משתנה לאורך ציר, לורה מאלווי מסבירה זאת ב"אדיפוס באמריקה" בצורה פסיכואנליטית. לטענתה יש קשר בין האשה החדשה שנשא לבין תפיסת מרכז העולם - עזיבתו את הזירה הפוליטית והסתגרותו של קיין בקסנדו מביאה גם לכך שהאמת לא תהיה נר לרגליו והוא לא ימשיך לסקר את המציאות בצורה אובייקטיבית. לכן החזרת המכתב עם צ'ק ה25,000 דולר בסצנה ההיא בסרט.

העיתונות במציאות השתנתה מסיבות רבות. בישראל כמעט ולא נותרו עיתונים מפלגתיים, ואלו שנותרו אינם יומונים אמינים. לכן, העיתונות כבר לא בעלת אג'נדה פוליטית, היא בעלת אג'נדה מסחרית. לפעמים אג'נדה פוליטית עדיפה, כך אם קוראים את כל העיתונים אפשר למצוא תמיד את כל החדשות, תמיד תהיה מפלגה שתסכים לפרסם ידיעה כדי לנגח את יריבתה. בעיתונות ה"חופשית" כל מפרסם מפרסם בכלל אמצעי התקשורת ועל כן יכול לשלוט באג'נדה שלהם.

העיתונות ה"חופשית" יודעת מה מוכר פרסום: בגידות (במדינה), מוות ואירועים טראגיים כמו פלישת החייזרים של אורסון וולס וכמו מצבו של שרון, עוני ורעב ודוגמניות. ככל שאלו מוצגים יותר בתקשורת, כך זו תרוויח יותר זמן ומקום פרסום. הסיקור המתמד של שרון מוכיח זאת בצורה מוחצת: חייבים לבצע רפורמה ולהשתמש בפלטפורמות עיתונות חופשית.

[גילוי נאות: 2jk.org הוא לא עיתונאות, למרות שעשוי להחשב כעיתון, ולכותב אג'נדה פוליטית מובהקת, אבל אני מאמין שאם אתם קוראים זאת אתם מבינים אותה]