סנקציות ואכיפה
על מנת שנורמות יהיו יותר מסתם כללים שרוב האנשים מאמינים שצריך לנהוג לפיהם, יש צורך באכיפת הנורמות. אכיפת הנורמות מתבצעת באמצעות סנקציות כלפי המפרים, כאשר הסנקציה שאינה משפטית אמורה לצור שינוי בהתנהגות אצל מפר הנורמה או תמריץ שלילי להפר את הנורמה.
פוזנר וראסמוסן (Posner & Rasmussen, 1999) מונים מספר סוגי סנקציות שיכולים להגרם למי שמפר את הנורמות: (1) פעולה אוטומאטית – כזו שהפעולה עצמה גורמת לנזק למבצע הנורמה (2) אשם (3) בושה (4) סנקציות מידע – כאשר הפעולה עצמה של הפרת הנורמה משדרת לפרטים מידע על המפר (5) נזק דו צדדי (הן למפר הסנקציה והן לאדם נוסף) (6) נזק רב-צדדי; הסנקציות שקיימות בבלוגוספרה הישראלית, כפי שאראה כאן, הן מגוונות, אך מדברות בעיקר על נזקים דו-צדדים ורב צדדים. בושה, אשם, פעולות אוטומאטיות וסנקציות מידע נמצאות פחות בבלוגוספרה ובדרך כלל לא יתקיימו.
העדר בושה ואשם
בושה ואשם לא יתקיימו כיוון שבאם אדם בוחר לחשוף את דעתו או פעולותיו כלפי חוץ ככל הנראה שזה לא יחוש אשם במעשיו. לדוגמא, דוד אבוטבול מספר בבלוג שלו כיצד חנה בחניה ששייכת לאדם פרטי וחשף כי הרגלו הוא לחנות באחד הבניינים באם אין הוא מוצא חניה. בסיפורו הוא מספר כיצד לכשחזר לרכב גילה שאדם מסוים ניסה להציתו. אדם שהיה מרגיש בושה בהפרת נורמה (חוץ בלוגוספרית) לא היה מספר עליה בבלוג שלו. לכן, כיוון שהביטוי מצד הבלוגרים הוא רצוי ולא כפוי, והם אלו שבוחרים כיצד להתבטא, אין לדון (כמעט) בנורמות שיוצרות בושה או אשם.
סנקציות על ידי הקוראים
הסנקציות, כמובן, כנגד הפרת הנורמות האלו הינם על ידי הקוראים (ולאו דווקא על ידי בלוגרים אחרים) כיוון שאלו יכולים 'להענישם' בחיים האמיתיים. ויאגס מתעדת מקרים של אנשים שלא התקבלו לעבודה עקב אמירותיהם וכן על אנשים שבני זוגם נפרדו מהם. בין היתר, מקרה שפורסם בYnet מספר את עלילותיו של בלוג שבו נכתב על בן זוג לשעבר, תוך כדי ידיעה שההורים של אותו בן זוג קוראים מדי יום את שהתרחש בלילה לפני בחדר המיטות של הזוג:
"גם החברות והחברים שלה מבית הספר קוראים ויודעים, וגם החברים והחברות של החבר שלה. לא אכפת לה. יש לה בעיה רק עם ההורים של החבר. היא מעדיפה למחוק להם מהזיכרון את העובדה שיש לה בלוג. אבל "זו בעיה שלהם", היא כותבת בבלוג, "אני לא מתכוונת להגביל את עצמי בגללם. זה המקום שלי. כאן אני הכי אני".“
בצורה דומה, אסתי סגל כותבת בבלוג שלה ב'קפה דה-מרקר' שהחל כרשת סגורה ויום אחד נפתח לכלל הגולשים ולא רק למשתמשים רשומים: “הופשטתי בעל כורחי לנוכח עם וגוגל". מבחינתה "אני חשפתי את פרטי האישיים כולל תמונה דווקא בגלל שהמקום הזה היה נידח וסגור. מהיום הזה והלאה […] אותו אחד שפותח את היום בחיפוש על שמי בגוגל ומשם רץ אחרי לכל מקום אפשרי כדי להכפיש את שמי, לעשות לי רצח אופי תחת כל עץ רענן, תחת כל מאמר שכתבתי, בכל מקום בו אני עובדת, שמאיים עלי בטלפון ושולח לי מיילי שטנה והטרדות מיניות – אותו אחד זוכה ברגעים אלו ממש לראות את תמונתי ולהשלים את הפרטים החסרים לו."
לדברי נארדי, לבלוגרים יש יחס א-סימטרי עם קוראיהם, הבלוגרים רוצים קוראים אך הם אינם מעוניינים לשמוע מאותם קוראים. כלומר, מצד הקוראים ישנה אפשרות לשני סוגי סנקציות: (1) השפעות על החיים מחוץ לעולם הוירטואלי (פיטורים, פרידה מבן-זוג, מעקב ורצח אופי) ו(2) הפסקת קריאת הבלוג. אותן סנקציות הן סנקציות מסוג נזק רב-צדדי, כפי שמתואר על ידי פוזנר וראסמוסן.
אולם, כמו שלקוראים יש סנקציות כנגד הבלוגרים, לעיתים לבלוגרים יש סנקציות כנגד הקוראים (או המגיבים) כשאלו נוטים להתנהג בחוסר כבוד לבלוג. עידו קינן, לדוגמא, חשף כי מגיבה שטענה כי לא היא כתבה תגובה מסוימת הגיבה מכתובת IP מסוימת. במקרה אחר, שוקי גלילי חשף כי תגובות בכתבה בבלוג "עבודה שחורה" היו בעצם תגובות יזומות מאותה כתובת IP ובכך סיכל את הרצון לעוות את דעת הקהל. במקרה אחר, שרון גפן הבהירה לגולש מסוים שניסה לפרוץ את המערכת כי היא יודעת מי הוא ומהם פרטיו, ועל כן כדאי שיזהר. (סנקציות דו-צדדיות)
כלומר, הבלוגרים שהם בעלי ידע מוגבר על תעבורת הגולשים שלהם, יכולים בהחלט להשפיע על התנהגות הגולשים כאשר הם חושפים את מעשיהם הלא אתיים. אותה חשיפה מספיקה בדרך כלל כדי להניא גולשים מפעילויות כאלו. כלומר, הסנקציות במקרה זה הם דו-כיווניות – גולשים-בלוגרים-גולשים.
סנקציות מצד בלוגרים אחרים
הסנקציות האפשריות כנגד בלוגרים שעוברים על הנורמות החברתיות מצד בלוגרים אחרים הינן סנקציות "מתונות" יותר, כפי שניתן לראות מהתנהגות הבלוגוספרה במקרה של אליזרין וייסברג (זרובבלה) שמובא בהמשך, בלוגרים בחרו להמליץ שלא לקרוא את הבלוג שלה ואף להוקיע אותה בעיני קוראים אחרים (מתוך הנחה שקוראי הבלוג קוראים גם את הבלוג המוקע).
הרעיון של סנקציות מצד בלוגרים כנגד בלוגרים אחרים יכולה לנבוע רק אם כל הבלוגים אכן מסודרים כקהילה כאשר יש היררכיה (לא מובהקת) בין בלוגרים "סוג א'" לבין כל שאר הבלוגרים. הבלוגרים שמוגדרים כ"סוג א'" (באנגלית A-List) הינם בעיקר בלוגרים שמוזכרים בצורה תכופה בתקשורת הממוסדת (לדוגמא, בעלי קישור קבוע במדור 'קטעי קישור' בYnet) וכן כותבים בתקשורת הממוסדת לעיתים תכופות (או בצורה קבועה). מספר הקוראים של בלוגרים אלו הינו גבוה במיוחד ולעיתים מגיע לאלפי קוראים ביום.
כיוון שכמעט כל בלוגר בארץ קורא את הבלוגים שנכתבים על ידי הA-List הסנקציות של כתיבה כנגד בלוגר מסוים על ידי אחד מבלוגרי A-List אלו חזקה במיוחד. מרגע שנושא מסוים (ולאו דווקא נושא הקשור להתנהלות פנים-בלוגוספרית) מגיע לאחד מבלוגים אלו, מרחקו מהתקשורת הממוסדת ומכותרות בעיתונות הארצית קטן מאוד. כך, לדוגמא, לסכסוך בין וייסברג (שיובא להלן) לבין קהילת הבלוגרים נדרש שבוע עד שהגיע ל'ידיעות אחרונות'.
יהונתן, עכשיו מתבקש הצעד הלוגי בין "באמצעות הסתכלות על מקרים אלו בעין משפטית ניתן להבין כי לא רק שהבלוגוספרה בישראל מכילה נורמות חברתיות, אלא שנורמות אלו נאכפות באמצעים חברתיים ולא משפטיים" לישומו גם מחוץ לבלוגוספירה…:)
יהונתן, מרשים ומאיר עיניים. תודה.
מלה אחת בקשר ל Gladwell כפי שציטטת מ The Tipping Point: הוא מדבר לא רק על Mavens ועל Networkers, אלא גם על Salesmen שנמצאים 'בקצות' הרשת.
בהקשר ל Mavens הוא מסביר כי האינטרס העיקרי והמרכזי שלהם הוא הפצת ידע ללא תמורה ומתוך צורך לחלוק. מעניין לראות האם זה מאפיין גם את ה A-List?!
בעניין הרשתות החברתיות, אני מזמין אותך לעיין במאמר של Uzzi שמדבר על ה Brokerage כעל מאפיין של צמת מרכזי ברשתות חברתיות.
תוכל לקרוא על כך, (כולל הפניה למאמר המקורי) ברשימה שלי, כאן.
כנסי בלוגרים ויוזמות של כתיבה משותפת, Blogday, בלוגולדת וכו', מהווים גם הם סוג של A-List ביצירת קישורים בין בלוגרים.
בהצלחה.
יגאל – חכה יום-יומיים… אני תכף מסיימת את הסמינריון שלי, ואולי שם תקבל כמה מהתשובות שאתה שואל את יהונתן :D
(או שלא)
אוו, יש לי מה לקרוא בסופ"ש.
:)
יגאל,
ניסתי להתחמק מהSalemen והNetworkers, ודווקא לסווג אותם כסוג של Mavens וConnectors כדי להמנע מהצורך לראות מה התועלת של הבלוגרים מהתפקיד הזה. (אגב, ערכתי את התגובה שלך כדי שהלינק יעבוד, ברשותך)
שרית,
בהצלחה.
לא קראתי בעיון אז רק נקודה אחת. דבורית לא "עברה למערכת הבלוגים של "דה מרקר". כתיבה בבלוג זו העבודה שלה בדה-מרקר ולכן לא היתה לה בחירה.
(וכמו שלא פתחתי לעצמי דף בוויקיפדיה, לא אתייחס כאן על מה שכתבת עלי.)
חנן, אני לא בטוח לדבי דבורית, ספיציפית שם נדמה לי שהיא הוזמנה לכתוב כמו זרובה בתור וולווט כאורחת של דה מארקר עוד לפני שנפתח שם הקפה, אבל מי שיוכל לאשר זאת הכי טוב זו דבורית עצמה.
יהונתן, כבוד על ההשקעה, תויק אצלי בדלישס ויקרא בהזדמנות.
עירא,
לגבי דבורית אני השתמשתי רק במידע ציבורי כיוון שהוא המידע היחיד שניתן לנו; מבחינתי, דבורית עברה לפלטפורמה הנסיונית של דה-מרקר כדי לכתוב שם את הבלוג שלה במקום בישרא; גם אם היא קיבלה תשלום על זה וגם אם לא, זה ממש לא משנה את הטענה (בכפוף למה שכתוב כאן).
תודה על התיוק, אתה מוזמן לקרוא את זה; זה לא ממש ארוך כמו שזה נראה, את הרוב אתה אמור לדעת.
קיבלתי את הקובץ של העבודה וקראתי בעיון.
אני חושב שהבעיה העיקרית של העבודה הזאת היא שאין דבר כזה הבלוגוספרה הישראלית. יש כמה.
כל הדוגמאות שלך הן מהבלוגוספירה שגם אני שייך אליה. אני מכיר באופן די טוב את כולן.
אבל מה עם הבלוגוספרות האחרות שאתה ואני לא מכירים?
ביצעת מחקר עם שאלון בישראבלוג אבל בכלל לא התייחסת לאירועים שקרו בבלוגוספירה שבה הגיל הממוצע הוא 15.3 עם רוב מובהק למין הנשי. ואני בטוח שהיו שם אירועים שהסעירו את הבלוגוספרה הזאת בנושאים שקשורים לנורמות ביטוי. ואולי הנורמות שם שונות?
עוד דוגמה – לא התייחסת בכלל לבלוגוספרה של הישראלים כותבי האנגלית. בטוח שגם שם יש אירועים מאירועים שונים. ואולי הנורמות שם שונות?
לכן אני חושב שמבחינה אקדמית ראוי שתדגיש את המקום שבו אתה נמצא ותסביר את עובדת היותך A-lister בבלוגוספירה המסויימת הזאת.
עם הבהרה כזאת שמדובר בחקירת בלוגוספרה מסויימת מאד העבודה הזאת תהיה בעיני בהרבה יותר מוצלחת.
חנן,
אני לא חושב שיש "בלוגוספרות" אלא בלוגוספרה מהסיבה שמובאת במבוא; בתיאוריה, כל בלוגר מאמץ מערכת של כללים (ראה הערה של אפי פוקס), וכיוון שהוא עושה כן, הוא נכנס לקהילה. כדי הקהילה הזו כוללת את כל ה"בלוגוספרות" ללא קשר. מה שחשוב הוא לא הנורמות שנוצרות, אלא היכולת לאכוף את הנורמות. אותה יכולת לאכוף נורמות היא אוניברסאלית לכל "בלוגוספרה" ויותר חשובה מאשר הנורמות עצמן.
בחנתי את העברית במיוחד כיוון שהישראלים דוברי האנגלית שייכים (גם) לבלוגוספרה בחו"ל וההיבטים של "ישראליות" בצורת הביטוי (מופנה רק לישראלים) חלשים אצלהם.
התזה תכלול מחקר מקיף יותר כמובן.
שלום, אני הבלונדינית, נפגשנו בעבר, אבל אני לא חושבת שאצלך בבית, אז קודם כל נעים לי מאוד.
העבודה מרתקת בעיני, גם כגולשת וגם כאקדמאית שעוסקת בנושאים לא מאוד רחוקים ומשמח אותי שהחלטת לפרסם אותה כאן. אני חושבת שמעבר לערך הרב של העבודה עצמה יש חשיבות גדולה לקשר בלוגוספריה – אקדמיה – בלוגוספיה ולסוג הדיונים שהקשר הזה יכול ליצור. כבוד גדול.
(חוץ מזה הרשתי לעצמי גם לשלוח לך מייל, הוא אוחז בכותרת "מהבלונדינית הסודית")
בלונדינית,
עניתי לך במייל, משום מה יש לי הרגשה שזה (שוב) יגיע לתיבת הספאם.
בדקי את תיבת הספאם שלך שוב.
מעניין מאוד, תודה רבה!
היכן הרשימה הביבליוגרפית בה השתמשת לכתיבת העבודה?
ענת,
למקרה שלא היה ברור, ישנן סיבות חשובות לאי פרסום הרשימה, בין היתר כדי למנוע מכל מיני סטודנטים לתקשורת שכותבים עבודות על בלוגים-שמוגים להעתיק את הטקסט. לכן, אם את רוצה את העתק הרשימה אני אצטרך לוודא כמה דברים לגבייך.
לגבי אמינות הטקסט, רוב הטקסט מכיל לינקים למקורות שהוא מתייחס אליהם, כך שאם משהו רלוונטי עבורך את יכולה להשיג אותו יחסית בקלות.