פאניקה, הרס, אלימות; ככה התחיל היום הלחוץ באמת שלי. מה לעשות. בערך בשעה 13:00 התקשרה דורה קישינבסקי בנוגע לפסק דין שהתקבל. הייתי באמצע בוררות, אמרתי לה שאולי יהיה לי זמן. בין 14:30 ל15:15 היה לי טיפה זמן. התיישבתי וכתבתי. אחרי שעתיים גיליתי שבמקום להעלות את זה בתור טור דעה, NRG לקחו את הטור והפכו אותו לתגובה שלי לנושא. זה חלק מהטקסט
כב' השופט אורן שוורץ הורה שלשום על חשיפת פרטי הIP של הבלוגר הכותב את הבלוג "מה מתרחש בשערי תקווה" (בש"א 4470/07 ברלומנפלד נ' גוגל); לכאורה, כותב הבלוג האנונימי הוציא דיבתם של מספר אזרחים בשערי תקווה. אותם אזרחים, חברי ועד שערי תקווה (מקביל למועצת עיר) פנו לבית המשפט בכוונה לתבוע את הבלוגר אולם כיוון שזה מזוהה רק בכינויו היו צריכים את פרטיו.
לאחר דין ודברים עם גוגל, הגיעו הצדדים להסדר לפיו גוגל, המחזיקה בפרטים רבים אודות בעל החשבון (לרבות כתובת המייל שלו) תפנה לבעל החשבון ותבקש ממנו את תגובתו לעניין חשיפתו. בעל החשבון לא טרח להגיב, ובית המשפט החליט את שהחליט.
חשוב לציין שהחלטת בית המשפט, בדומה להחלטה בבש"א 173154/07 פריסקו נ' קשת, החליט לחשוף את פרטי הIP של הגולש בלבד. בניגוד להחלטות רבות, לרבות בתיק הפ 541/07 סבו נ' ידיעות אינטרנט, לא נחשפה זהותו האמיתית של אותו גולש אלא ההחלטה רק מהווה שלב מקדים.
לאחר קבלת כתובת הIP של הגולש, יוכלו ספקיות האינטרנט להתנגד לבקשה (אם בכלל כתובת הIP היא מישראל) ולשקול את אותם שיקולים חוקתיים שכב' השופט שוורץ לא שקל כאשר נתן את אותו סעד שהתבקש בתיק מבלי לדון בטענות רבות לגבי זכותו של הכותב לאנונימיות וההגנות האחרות אלא רק להזכירן.
מיותר לציין כי בית המשפט כנראה כלל אינו מוסמך ליתן צו לחשיפת גולשים בכל מקרה (א 44885/06 פלוני נ' אקרמן) ויכול להיות שכלל לא יורה בית המשפט על החשיפה בסופו של דבר.
בסופו של דבר, למרות שההחלטה להערכתי שגויה, אין כאן מקום להכנס לפאניקה : בלוגרים עדיין מוגנים, ובלוגר שמעוניין להשאר אנונימי יכול להשאר כזה.
בסופו של דבר אם היה לי זמן אני מניח שהייתי מעלה טור של 1,000 מילים או משהו. הסיפור בהחלטה של השופט אורן שוורץ הוא ששוורץ שכח לשקול את אותם שיקולים שכולנו למדנו להכיר: חופש הביטוי הפוליטי הוא לב ליבה של האומה. מצד שני, העובדה שיש רק כתובת IP אומרת שפסק הדין לא קרוב במיוחד מצד אחד ושברלומנפלד וחבריו עוד יספקו לא מעט תעסוקה משפטית.
מצד שני, אני לא תמיד בטוח שהחוק כל כך ברור. פסק הדין של פריסקו שעליו גל מור כתב כבר וכבר הגבתי שם, פסקי דין מסוג זה הם קצת מבלבלים.
It is a very thought provoking article. Please check the following link
http://www.free-press-release.com/news/200711/1196195189.html
תגובה לקטע
======
האם המשפט "בסופו של דבר, למרות שההחלטה להערכתי שגויה, אין כאן מקום להכנס לפאניקה : בלוגרים עדיין מוגנים, ובלוגר שמעוניין להשאר אנונימי יכול להשאר כזה" – תקף באותה מידה בפלילי כמו באזרחי?
אני מניח שכן, למרות שבפלילי המשטרה לא צריכה צו בית משפט אחרי חוק נתוני תקשורת
בהקשר של בלוגר, עם פעילות לאורך זמן, מעניין איזה כתובתIP GOOGLE יספקו.
הIP של הרישום, IP של הפוסטים המדוברים או כל ה IP שמהם התחברו לבלוג.
יש כאן פוטנציאל נחמד לעיקור התוכן מהדרישה.
תגובה לתגובה מאת "יהונתן" בתאריך 28.11.2007 10:46
======
מה לדעתך דרוש כדי למנוע מהחוק לעבור בקריאה שלישית?
בחירות.
מי שהעלה את קטעים שמתפרסמים בבלוג ליוטוב נקרא rami245. יהיה לחברים הנכבדים הרבה יותר קל לאתר את כל האנשים שגרים בישוב ועונים לשם רמי, מאשר להכניס את עצמם לאיתור הכתובת.
אני מאד מקווה שאותו הבלוגר ימשיך לשמור על זכותו החופשית והדמוקרטית להביע את דעתו ולא לתת לשלטון המקומי לצנזר אותו.
אגב, אני מצטערת על קיצוץ הטור שלך. זה לא היה פתרון אידיאלי, אבל במגבלות הזמן והנסיבות, זה מה שיכולתי לעשות.