בפוליטיקה, כל האמצעים כשרים על מנת להשיג את הבחירה מחדש. האינטרס של הפוליטיקאי המקצועי אינו בהכרח טובת הציבור שלו, אלא אינטרס הבחירה מחדש. אותו אינטרס, לעיתים, עומד בקנה אחד עם טובת הציבור, אבל הנחת היסוד שלנו, כבוחרים, לא צריכה להיות כזו. הצעת החוק לסינון תכנים באינטרנט (892) היא דוגמא נהדרת להצעת חוק כזו, שבזכות הרצון של חברי הכנסת להראות "עשיה" הצליחה מדינת ישראל לעבור עוד שלב כדי להכניס לספר החוקים שלה דמגוגיה זולה שתפגע באזרחיה יותר מכל.
יותר מכל, האווירה של נצחון במפלגות החרדיות היא שהביאה חמישה-עשר חברים לדיון בועדה שבה ככל הנראה לא היו נמצאים יותר משלושה חברים בדיונים חוקתיים חשובים. חמישה עשר חברים, כשמתוך אותם חמישה עשר, למפלגת ש"ס יש נציגות דומיננטית מאוד; מלבד כב' השר אריאל אטיאס שנכח ללא זכות הצבעה אבל עם משקל כבד מהרגיל, יצחק וקנין, אמנון כהן ויעקב כהן היו נציגי ש"ס בועדה. יחד איתם, דוד טל שבעבר היה בש"ס, עבר לעם-אחד עם עמיר פרץ וכעת הוא בקדימה, היה עוד חובש כיפה, כמו גם ח"כ אליהו גבאי מהמפד"ל-האיחוד הלאומי. עם נוכחות דומיננטית למפלגות דתיות, תוצאות ההצבעה והדיון בסעיפים היתה ברורה.
למרות שלדיון הוקדשה שעה, בפועל התארך הוא לארבע שעות כדי שכל בעל אינטרס (ומעט מאוד אנשים שלא היה להם אינטרס) יוכלו לומר את כל מה שיחפצו וכדי שחברי הכנסת ישכילו טיפה בסכנות אבטחת המידע הקשורות בפרוקסי ארצי, כמו גם בהשלכות הנובעות מזיהוי ביומטרי (שעוד לא עזב את החוק, אלא נותר בו בצורת תקנות זיהוי שיתקין השר). במיוחד אמרו דברי טעם המתנגדים לחוק: ח"כ מיכאל איתן, ח"כ שלי יחימוביץ' וח"כ דב חנין.
הדיון האמיתי הגיע בעקבות הדלפת דו"ח של משרד התקשורת אתמול שקבע כי טכנולוגיות סינון דינאמיות ברמת השרת אינן יעילות ועשויות לפגוע בתפקוד הרשת הישראלית. כמו שדי בטוח שאף חבר כנסת, למעט ח"כ ארדן, קרא את הדו"ח המלא אלא את הכתבה בynet, כך די בטוח כי אותה כתבה עשתה לא מעט תועלת אמש מבחינת יחסי ציבור. ח"כ ארדן, שניהל את הישיבה בטעם רב ובשקדנות, השכיל לשמוע חוות דעת ממספר חברות המציעות שירותי סינון אשר טענו אחרת. עוד דיברו נציגי חברות מסחריות שלהן אינטרס לסנן או לא לסנן. בעצם, כמו בכל דיון בכנסת, הכל מתחיל ונגמר כאן בכסף. מי שיכול להפסיד את הסכום הרב ביותר מאותו החוק משקיע את מלוא משקלו על מנת לחוקק או לא לחוקק אותו.
הדיון עצמו, אבל, נגמר עוד לפני שהתחיל. ההחלטה של גלעד ארדן, לאחר ששמע את כל המתנגדים והתומכים, לקיים הצבעה על סעיפי החוק הביאה לתוצאה ידועה מראש. בצעד נדיר הגיעו מלוא חברי הועדה להצבעה או הביאו חליפים במקומם. בצעד עוד יותר נדיר, הוטלה כמעט משמעת קואליציונית על הצעת החוק כדי להעביר אותה. ארדן אמר דברי טעם בהודעה לעיתונות שפורסמה בynet: ""ההצעה מהווה צעד נוסף בהפיכת ישראל למדינה חשוכה והיא תשלום נוסף של ראש הממשלה ו-'קדימה' לש"ס על הישארותה בקואליציה. שום חסימה כפויה לא תועיל במשפחה בה להורים לא איכפת מה עושים ילדיהם. הדבר הזוי ביותר בהצעה הוא שהממשלה נותנת סמכות רחבה לשר התקשורת לחסום אתרים על פי פרמטרים מעורפלים ובטכנולוגיה שטרם קיימת ואינה ישימה."
ברור היה לכל הנוכחים שהדיון הוא לא על שלום הילדים ולא על השבת הסמכות ההורית שכל כך חשובה, כי אם זה היה המצב, הדיון היה מגיע לועדה לשלום הילד. לכולם היה ברור משהו אחד: הדיון הזה הוא על האם לצנזר או לא לצנזר את האינטרט. לא בכדי הדיאלקטיקה בה נוקטת ש"ס היא של "סינון" אתרים, כלומר מסננת שדרכה עוברים אתרים קטנים ומדי פעם גם פורנוגרפיה והדיאלקטיקה שאנו נוקטים בה היא "חסימת אתרים" או "צנזורה". ההבדל הדק בין השניים, המילה, היא שמדגימה את גישת העולם.
אם המאבק היה באמת למען עתיד ילדים, אותם חברי כנסת מש"ס היו מקבלים את הצעתו של גלעד ארדן לא להחיל את הצנזורה על בתי עסק, אולם, לדידם של חברי הכנסת של ש"ס, העובדה שהאינטרנט משמשת בית עסק אינה מחריגה אותו מהחוק, גם אותו אדם יאלץ להזדהות כבגיר (בצורה ביומטרית) כדי לקבל שירותי אינטרנט.
המאבק הזה הוא מאבק בין תרבויות: אחת התרבויות אינה מעוניינת בחינוך הורי מבוזר, בו כל הורה רשאי לקבוע את החינוך המתאים לילדיו, אלא דוגלת בחינוך מרכזי ומדינתי שמכפיף את כל המידע שהילדים נחשפים אליו לועדה עלומה שטרם הוחלט מי ישב בה או מי יקים אותה; הגישה השניה מאמינה שלכל הורה יש את הזכות לחנך את ילדיו מבלי שהמדינה תקח חלק בכך. לצערנו, בגלל שיקולים קואליציוניים, הגישה שלנו הולכת להפסיד.
אולי נקודת אור אחת אפשר למצוא במעשיו האציליים של גלעד ארדן, שהחליט לקיים את ההצבעה והדיון בועדה למרות שהחל כבר הדיון בכנסת בנושא הצעת אי האמון באהוד אולמרט, ראש ממשלתנו היקר. ארדן, איש אופוזיציה בעצמו, גרם לארבעה חברי כנסת מש"ס, שהיא חברה בקואליציה, לא להיות נוכחים בעת הצבעת אי האמון בעקבות ועדת וינוגרד. אותם חברי כנסת העבירו הצהרה משמעותית כשאמרו למחוקק שחשובה להם הצנזורה על הרשת מאשר השארותה של ש"ס בממשלה.
המשחק כאן הוא משחק פוליטי: הדיל כאן הוא פוליטי. זה הכל יגמר ברמה הזו. אם ש"ס תצא מהקואליציה, חוק חסימת אתרים לא יעבור, אם הממשלה הזו תיפול, "עתיד ילדנו" יראה שונה.
את פרטיכל הדיון ניתן למצוא בגרסא שהוקלדה על ידי ואינה נאמנה במדויק למקור.
לפי הכלל שלך, החוק של חסון כבר קבור בגלל שישראל ביתנו יצאה מהקואליציה?
ככל הנראה.
תודה על הסיקור. אהבתי את "מי זה דר קוזלובסקי". אני מת על הד"ר הנ"ל.
נכנסתי ל"אתר המאבק" (הדוט אינפו הזה), ואני חייב לומר שהפרסומות לתכנים פורנוגרפיים המשובצות באתר (בכוונה?), וגם כמה מהכותרות לא עושים שירות טוב למאבק. ההיפך.
עושה רושם שהבעיה העיקרית במאבק נגד החוק היא שאין מי יודע מה לובי נגדי. ש"ס מגובשת וממוקדת, ומנגד קבוצה של "לוחמי חופש" (רהוטי דיבור ורציניים, אבל…).
האם יש לובי פוליטי אמיתי למאבק בחוק?
האם חברי הכנסת שעשויים לעזור במאבק מבינים את המשמעויות של הנושא לחופש הביטוי וכדומה? נראה שש"ס מצליחה לעשות מזה "חוק פורנוגרפיה" שמצליח להשתיק את המתנגדים. איך ישרדו אתרים הפורומים הכה חשובים בנושא חופש הדיבור את "מערכות הסינון"?
ישי,
כל מה שנכתב בטוקבק זה הוא על דעתי בלבד ולא על דעתו של אף אחד מהמתנגדים האחרים לחוק: ראשית, הפרסומות באתר המאבק הן פיקטיביות ונועדו להראות אלו אתרים יחסמו.
שנית, זה לא פרסומות אמיתיות, אם תסתכל טוב עליהן ועל הקישור.
יש לובי פוליטי של מספר חברי כנסת שמחויבים להתנגד לחוק הזה: שלי יחימוביץ', דב חנין, מיכאל איתן ואפילו, תאמין או לא, גלעד ארדן. במקביל, אני משוחח בשיחות אישיות עם לא מעט ח"כים שלא יושבים בועדת הכלכלה אבל ידאגו להצביע נגד החוק כיוון שהוא, למיטב אמונתי ואמונתם, חוק רע. הבעיה מתחילה כשלקואליציה תמיד יש רוב בכנסת, ולכן כל חוק עובר.
ש"ס עושה הכל כדי להצהיר כאילו החוק נועד להגן על ילדים; חשיפה של דברים כמו שארדן אמר, שבתי עסק שאין בהם ילדים גם כפופים לחוק, מציגה את ההפך.
עברתי ברפרוף על הפרוטוקול שלך ולטעמי החכי"ם המתנגדים להצעה אינם יודעים להבהיר את דעתם. הם עושים רושם שהם באים לרצות את גולשי "עבודה שחורה" לא שמץ של מושג בנושא.
יחימוביץ מודיעה בטון (מדומיין) של ילד עצבני שהיא לא מוכנה שאטיאס יחליט לה והיא לא מוכנה לשלוח לאף אחד מכתב שהיא לא רוצה חסימה כי היא לא חייבת שום דבר לאף אחד והיא ילדה גדולה, זה עושה רושם של חלק מגיל ההתבגרות…
אני חושב שיש לאמץ בצורה זו אחרת אסטרטגיות כדוגמת הצעתו של גל מור (גם אם יש מקום לשפר אותה) שהן קוסטרוקטיביות ומבינות לא רק את צרכי החופש של הנוער המתבגר, ואנו בתוכם, אלא את מכלול הצרכים שדורשת האוכלוסיה.
הורים הרבה פעמים רוצים סינון, מבוגרים נחרדים מהמחשבה שכל הצעירים משתוללים שם באינטרנט וכו' וכו'.
ההגיון נותן שיש לבוא בהצעות קונסטרוקטיביות, אם לא כאסטרטגיה אז כטקטיקה.
יוסי,
אם הייתי ניחן בתכונה של הקלדה תוך כדי דיבור, היית יכול לשמוע את ההצעה המפורטת והאופרטיבית שלי לשינוי החוק כך שיעמוד בסטנדרטים חוקתיים וכך שיוכל לאפשר באמת להגן על ילדים.
נדמה לי שיחימוביץ' אומרת יותר ממה שכתבנו הבוקר ב'עבודה שחורה', כמו גם מיקי איתן שאינו בהכרח נמנה על הצד הזה של המפה.
יהונתן,
שמח לשמוע שפרגנו לך זכות דיבור. כל הכבוד!
להצעה המפורטת שלך טרם נחשפתי. מן הסתם יהיה מעניין לעיין בה.
יוסי,
ההצעה שלי היתה מאוד פשוטה: (1) לשנות את כללי המחדל כך שלא תהינה רשימות שחורות ו(2) לבטל סינון ברמת הספק כך שלא תהיה מערכת מרכזית לשליטה על המשתמשים.
יותר מזה, לוודא שזיהוי מנוי לא יבוצע בצורה ביומטרית ושכל תוכנית תונחל יחד עם הפרשה לקרן שתסייע לחינוך הורים, תפעיל קו חם ותאפשר להורים לקבל ייעוץ.
סעיף 1 נשמע לי לא עקרוני במיוחד אם כי איני בקיא בפרטי החוק.
סעיף 2 מצריך ידע מינימאלי/טכנאי ויש הרבה אולי שכן חפצים בו.
לגבי זיהוי ביומטרי והפרשות, נשמע מאוד הגיוני.
אוקי,
סעיף אחד הוא מאוד מהותי, קרא את הפוסט הזה ותבין.
סעיף שתיים מבוסס על חוות דעת מקיפה של משרד התקשורת.
לגבי הפוסט שלך שם, קראתי אותו בזמנו ושכחתיו. בכל מקרה כמדומני אין בפוסט טיעון מהותי אלא יותר מתחום הנוחות והסדר הטוב, מה שאומר שלו יצויר שהמחוקק יחליט שטובת הציבור היא כן ברירת מחדל צנזוריאלית הדבר חוזר להיות הגיוני, בכל מקרה תמיד ניתן להחליט שהרשימה תהיה פוזיטיבית ולא נגטיבית. (בתגובות הוא כן גולש לנושאים מהותיים אך ברי ויכוח, כמודגם שם.)
לגבי חוות הדעת המודלפת של משרד התקשורת, אינני בקיא בנושא אך הבנתי (גם מהפרוטוקול שלך) כי הדבר אינו כה שחור ולבן כפי שנטען.
יוסי,
הרעיון של ברירת מחדל ורשימות אומר דבר אחד: תהיה רשימה של כל משתמשי האינטרנט שאינם מעוניינים בסינון. רשימה כזו תדלוף במהרה וניתן יהיה לברר מי משכניך אינו בדיוק שומר על המוסר. אותו מידע יהיה בעל השלכות מסיומות בחברות מסוימות, מה שאומר שפתאום ניתן יהיה לבדוק מה קורה אצל השכן.
מצד שני, רשימה של מי שמעוניין בסינון תמיד תהיה יותר יעילה, במיוחד כי אם היא תדלוף ואחד השכנים לא יופיע בה הוא יוכל לטעון (תמיד) שהוא אצל ספק אינטרנט אחר.
לגבי הסינון, כמו שאמרתי, הנייר אומר שאי אפשר לסנן בצורה יעילה בזמן אמת, כלומר תחווה עיכובים בשימוש. הבעיה העיקרית היא בהקצאת כח מחשוב, שהיא נושא יקר מאוד.
אכן קשה להתעלם מסיכוני הדליפה אם כי יש לשקלל זאת מול הרצון העקרוני של האם הדימונאית בסינון בו בזמן שאין דרך (נניח) להניע אותה לבקש זאת אקטיבית כי היא לא יודעת להתעסק עם ה"אלה מאינטרנט".
בכל אופן דבריך דברי טעם.
יוסי,
בכל מקרה אם צריך להפעיל סינון על האינטרנט צריך להפעילו על אנשים שמבקשים זאת (ולא על אלו שלא) ולכן צריך רשימה של אלו שביקשו את הסינון.
האם הדימונאית צריכה לדעת גם שמה שהיא מקבלת בבית הוא אינטרנט מסונן, ואסור לסנן לה את האינטרנט בלי שהיא תבקש את זה.
תחשוב שהיו מעלימים לך מהמציאות דברים רק בגלל שאתה לא הצהרת שאתה לא מעוניין בהם; תחשוב שחנויות ברחובות היו נעלמות (דוגמאת הוידיאומט של שלי יחימוביץ') רק אם לא היית מבקש זאת. זו הבעיה שלנו.
אותה אמא מדימונה אמורה לקבל כלים איכותיים לשוחח על כך עם הילדים שלה ולא לקבל אינטרנט מסונן סתם ככה.
צפוי אך מאכזב. זו היתה הפתעה נחמדה להתקל בך בכניסה למשכן. לשמחתי הדיון בו אני השתתפתי, בוועדת החינוך נטה לכיוון הרבה יותר חיובי וגם היה קצר יותר.
אני גם מאד מעריך את גלעד ארדן. מרחק נכבד מחשיבות הצעת החוק המדוברת אצלך, הח"כ גם תובע את הוספתם של הערוצים המסחריים "מוסיקה 24" ו"ישראל פלוס" לשידור דיגיטלי נטול HOT ו-yes. בהוצאה חד פעמית, יוכל אדם בישראל לצפות בכל הערוצים המסחריים בארץ, כמו גם בכל ערוצי רשות השידור (שכרגע חינוכית 23 גם הוצא מההסדר), בלי להתחבר לענקיות התשלום HOT ו-yes. נכון לעכשיו, כל הערוצים שהזכרתי לא זמינים בשידור הדיגיטלי החופשי.
יהונתן,
בכוונה דיברתי על האם הדימנאית ולא על התל אביבית, כיון שרציתי להשתמש בסטריאוטיפ על אחת שאין לי סיכוי בעתיד הקרוב להביא אותה להכלת אותם "כלים איכותיים", כלשונך.
"האם הדימונאית צריכה לדעת…" – אם אני מבין נכון היא תדע, הדיון הוא כפי שציינת אם מותר לסנן לה בלי שתבקש או לא.
אגב היו דברים שלא הייתי מתנגד שיעלמו מן העולם כברירת מחדל, הייתי שמח לו היו מעלימים את הסיכוי שלי להשדד, להרצח וכו' כברירת מחדל. השאלה היא האם חשיפת ילדים לפורנוגרפיה דומה יותר לחשיפה לוידאומטים או לאנסים. כנראה שבסופו של דבר זוהי הנקודה העומדת בבסיס הויכוח.
שפרופ' קדמן אומר שאפשר לדבר על הדרך, אבל השורה האחרונה צריכה להיות שילדים לא יחשפו כברירת מחדל לפורנו, הדבר נובע מתוך תפיסה כי חשיפה מקרית של ילד לפורנו דומה יותר לחשיפתו לפדופיל, וזאת היה רוצה פרופ' קדמן למנוע כברירת מחדל.
כשמגיע עו"ד קלינגר ואומר "תצאו לנו מהוורידים" הוא בעצם אומר "פורנו לילדים זה רע אבל גם התערבות שילטונית היא רעה, אני עוד לא ראיתי אף ילד שהתאבד בגלל פורנו אבל ראיתי סיני שעמד מול טנק והסכים להתאבד למען חופש הביטוי".
אני טועה?
להעלים אתרי אינטרנט לא דומה להעלמת הסיכון להשדד. העלמת הסיכון להשדד שקולה לסגירת אתרי האינטרנט שמפיצים פדופיליה ושאר תועבות שאסורות על פי חוק.
העלמת האתרים אומרת רק שמציירים מציאות חלופית שלא עומדת בקנה אחד עם העולם.
יהונתן,
כאן כמדומני שאני חלוק עליך. הסינון אומר שהילד לא יתקל ברוצח (במשל) או בפדופיל (בנמשל). אם הילד לא יכול להתקל הפשע נמנע ולא כאילוזיה.
מבחינת ארגון למניעת פשע, הצלחה היא הפרדה בין התוקף למותקף ולא רק הכחדתו של התוקף.
לא כך?
א. ואו.
ב. שמחתי לראות שהבלוג שלך נצא תחת רשיון cc-by-sa. זה אומר שמבחינה חוקית אני יכול לעשות שימוש בטיעונים המצויינים שהעלית כאן, כדי לנסות ולשכנע אנשים נוספים להתנגד לחוק. אני עדיין לא יודע בדיוק מה וכיצד אעשה זאת, אבל עצם היכולת תעודד אותי לנסות.
ג. בהצלחה לכולכם במאבק נגד הנסיון לגייס את הדת, המוסר והדאגה לשלום הילד לצורך אינטרס אישי פוליטי. אמור כן לדת, למוסר ולהורות נבונה. אמור לא לצביעות, ולרתימת הנ"ל לצרכים אישיים.
עדכון: פרסמתי פוסט משלי בנושא בבלוג שלי (קישור בשמי בראש התגובה). הפוסט הזה שלי, בדיוק כמו המאמר שלך, פורסם תחת רשיון CC-by-SA. אתה ו\או כל אחד ואחת מקוראי בלוג זה רשאים לעשות בו שימוש בכפוף לרשיון הנ"ל.