מאה ימים של חסד, מינוס תשעים ותשע

אם נשפוט את איוולת מעשיהם של חברי הכנסת של מפלגת העבודה אמש, כשקראו לנשיא המדינה להטיל על אהוד ברק, שאינו חבר-כנסת, את הרכבת הממשלה אז צפויה לממשלתה של ציפי לבני עוד כהונה ארוכה. מעשיהם של חברי העבודה, לאחר התפטרות ראש הממשלה, אהוד אולמרט, משתווים למעשיהם של אנשי הליכוד שהתאמצו לחוקק חוק למען מטרה דומה ולאפשר לבנימין נתניהו להיות ראש ממשלה לאחר התפטרות ברק, בשנת 2000; ברק, אגב, תמך בחוק בזמנו. הוא כנראה ידע מה טוב לו.

הכלל הראשון בפוליטיקה הוא שלא משנים את חוקי המשחק בזמן שמשחקים; הכלל השני בפוליטיקה הוא שאפשר לשנות את הכלל הראשון בזמן המשחק. כך, רפורמות רציניות נשקלות לטווח ארוך ורפורמות פחות רציניות מיושמות בצורה מיידית. הנסיון הנואל של ברק ונתניהו לרקום דיל עוקף לבני הוא רק דוגמא אחת לכמה שניהם מפחדים. שניהם טועים אגב, כיוון שהתנגדות לממשלת לבני עשויה לצור מצב בו יערקו מכל אחת מהמפלגות מספיק ח"כים (אינטרסנטים) כדי להקים ללבני קואליציה.

ח"כים כמו עמיר פרץ לא בטוח שישארו נאמנים לתנועת העבודה, אבל הקריצה היותר טובה של לבני היא לאגף את ברק משמאל ולקחת את שלי יחימוביץ' שמשתפת פעולה לעיתים עם הפכים אידיאולוגיים, עמי איילון ואבישי ברוורמן, נאדיה חילו, אופיר פינס ואורית נוקד (שימו לב: שלוש נשים, אולי אפילו קולט אביטל, ר'אלב מג'אדלה, יורם מרציאנו ועמיר פרץ) (6-10), יחד עם מרצ (5), גיל (4), ש"ס (12) וחד"ש (3) ולהקים ממשלת מיעוט כלשהיא בתמיכת הערבים. ללבני יש גם את הפוטנציאל, כאישה, יכולה ללכת על תמיכתן של כלל הנשים בכנסת באותה ממשלת מיעוט; מתוך נסיון להעצים אותן ככח עולה בקואליציה.

הקרדיט הראוי לגיובל ברשיון cc-by-sa-nc
ללבני לא יתנו את מאה הימים של חסד שנהוג לתת לראש ממשלה בדרך כלל. מאה ימי החסד של לבני הסתיימו אתמול בערך. כיום היא צריכה להוכיח לכולם שהיא יודעת לשחות עמוק במים. היא  צריכה להעיר את ברק בשלוש בבוקר ולפטר אותו, אישית, כבר עכשיו מהממשלה. ברק, שלא מכהן כח"כ הוא הנקודה החלשה והאינטרסנטית ביותר של מפלגת העבודה. לשאר חברי הכנסת לא כואב כל יום בו לא מתקיימות בחירות, הם  יודעים שמבחירות הם רק יפסידו. ברק, מנגד, לא ממש.

[פורסם במקור בעבודה שחורה]

5 thoughts on “מאה ימים של חסד, מינוס תשעים ותשע

  1. שאני אבין, אתה מציע ללבני להקים קואליציה עם אסתרינה טרטמן? ימות משיח. או אולי בעצם עקבתא דמשיחא.

  2. אני מציע שטרטמן תתמוך בלבני "כאשה לאשה", או משהו בסגנון. אני לא חושב שהיא תעשה את זה, אבל זה דיל יפה.

  3. "ללבני יש גם את הפוטנציאל, כאישה, יכולה ללכת על תמיכתן של כלל הנשים בכנסת באותה ממשלת מיעוט; מתוך נסיון להעצים אותן ככח עולה בקואליציה."

    נשים, שתומכות בנשים על בסיס היותן נשים? הצחקת אותי. באמת. כאילו, אני מקווה שהשורה הזו שם על תקן של בדיחה, או שהתחלת את יום השתיה השבועי שלך מוקדם מהרגיל. עם כל הכבוד לסיסטרהוד-עלק, המחשבה על ביסוס חלקים מהקואליציה על אחוות נשים היא סבירה בערך כמו קואליציית הבלונד הצבוע.

    וגם אלמלא היו חלקן נדרשות לוותר על עקרונות פוליטיים מסויימים לצורך תמיכה היפותטית שכזו, הרי שהמציאות מראה שפמיניזם הוא טוב ויפה כל עוד נשים אינן נדרשות לקדם אחרות אל הדרגה בה מצויות הן עצמן.

    אני משערת שהרבה יותר קל להיות בועדה לקידום מעמד האשה ולהגיד שאת מקדמת את המסעודות משדרות, מאשר אולי לעזור לביץ' ההיא להיות ראש ממשלה.

  4. שרון,
    אני חושב שיש סיכוי ל"העצמה נשית" בכנסת שלנו. הנשים שיתמכו יכולות לעשות זאת מתוך סולידריות של מיעוט (כמו שערבים יתמכו בערבים) או מתוך מפגן כח אינטרסנטי למדי, כדי שיקבלו יותר כח בביתן.

  5. אז זהו שערבים לא תומכים בערבים, גברים לא תומכים בגברים ואפילו לא נשים בנשים. אבל אני מצטרף להמלצה לטלפן לברק (אפשר פשוט לתזמן לו את השירותי שיחות האוטומטים שהוא כל כך אהב להפעיל, ככה ציפורה לא תצטרך להתעורר).
    ובאותו עניין: הקונספט של 3 בבוקר תפס חזק. עכשיו גם קרוגמן בניו-יורק טיימס תוהה מי יענה לשיחה בבית הלבן ב-3 לפנות בוקר.
    http://www.nytimes.com/2008/09/29/opinion/29krugman.html?_r=1&em&oref=slogin
    אולי יש כאן סטרטאפ או לפחות פינה:
    מי היית רוצה שיענה לטלפון ב-3 לפנות בוקר? והפעם: בסלולרי של בת זוגך.

Comments are closed.