אם יש צורך לדבר על המיליטריזציה של החברה הישראלית, אז הדוגמאות של השבוע האחרון מדגימות כיצד החברה אפילו לא שמה לב לעיתים כמה הצבא מושרש בה לעומק. לא רק שדברים מסוימים נראים לישראלים כל כך טבעיים, כמו פרסומת גדר ההפרדה של סלקום, שמציגה חיילים משחקים בכדורגל עם פלשתינאים מול גדר ההפרדה, וחוצה את גבול הטעם הטוב.

סלקום, אגב, לא יודעת לטפל בביקורת, וסרטון שמבקר אותה ומציג את הצד הפלשתינאי הוסר מהרשת, כך נאמר לי, מטעמי זכויות יוצרים (תודה! ג'וני). כמובן שלו פליקס קיבלה התראה מסלקום לבקש את הסרת הסרטון, היא לא ערכה את השיקולים ההגיוניים. לו היתה בוחנת את הלכת דודו גבע (רע"א 2867/92 דוד גבע נ' אולפני וולט דיסני) היתה מבינה כי "לפיכך, מן הראוי לקבל את ההרחבה לביקורת בדרך אמנותית, ובכלל זה אף לביקורת פארודית או סאטירית (ביחס להבחנה בין פארודיה ובין סאטירה – ראה להלן). הראציונאל ליצירת תת-חריג ה"בקורת" רלוואנטי גם ביחס לביקורת פארודית או סאטירית (…) מנם הכשרתה של פארודיה כשימוש הוגן איננה מותנית בכך שתבקר רק את היצירה המוגנת. אפשר שיהא ליצירה ה"מעתיקה" גם היבט סאטירי, והיא תשקף גם את החיים בכללותם. עם זאת, אם היצירה המוגנת איננה הנושא לסאטירה לפחות באופן חלקי, אזי אין צורך להשתמש בה, אף לא על דרך הרמיזה, ולפיכך לא ניתן להצדיק את השימוש, מועט ככל שיהיה, כשימוש הוגן".

כך גם פסקו בתי המשפט בא 1437/02 חנה מוסינזון נגד שפרה האפרתי: "לדעתי בספרה של האפרתי התקיימו יסודותיה של הפרודיה. האפרתי בחרה בדרך של סיפור עלילה דמיוני במתכונת סדרת חסמבה, כדי להציג את דמויות חסמבה באור מגוחך, כאומרת: ראו לאן התגלגלה אותה חבורת נערים תמימה נועזרת ושוחרת טוב הלוחמת את מלחמת הטובים ברעים, ומה עלתה להם בסופם. הביקורת עליה מגן סעיף 2(1)I אינה מוגבלת לסוג ספרותי מסויים. הביקורת עשויה ללבוש מגוון של צורות ספרותיות, ממאמר בעתון או בכתב עט ספרותי, דרך סרט או מחזה, ועד סיפור עלילה המשמר את הצורה האמנותית של היצירה המבוקרת ומשנה את תוכנה. כזו היא בעיני יצירתה של האפרתי, ועל כן אילו סברתי שיש ביצירה העתקה של דמויות חסמבה, הייתי קובע שההעתקה מוגנת על ידי דוקטרינת השימוש ההוגן".

מעבר לכך, כאשר בוחנים לפי הגנת השימוש ההוגן את הזכות לעשות פארודיה מסוג זה, אפשר להסתכל על לשון חוק זכויות יוצרים: "לצורך בחינה של הוגנות השימוש ביצירה לעניין סעיף זה, יישקלו, בין היתר, כל אלה: מטרת השימוש ואופיו; אופי היצירה שבה נעשה השימוש; היקף השימוש, מבחינה איכותית וכמותית, ביחס ליצירה בשלמותה; השפעת השימוש על ערכה של היצירה ועל השוק הפוטנציאלי שלה".

ומהי מטרת השימוש ואופיו? מטרת השימוש היא ביקורת על המיליטריזציה של החברה הישראלית, אופי היצירה שבה נעשה השימוש הינו זהה למקורית, וכך גם היקף השימוש שהוא כמעט מלא. אם זאת, השימוש לא השפיע על ערכה של היצירה ועל השוק הפוטנציאלי שלה. מדובר בפרסומת, סרט הזמין לכל ואשר סלקום שילמה כסף רב עבור הפצתו. לא מדובר בסרטון שסלקום מתפרנסת מהפצתו, אלא דווקא ההפך: עניינה בהפצה רבה ככל האפשר. קשה לומר כי השימוש עצמו, שמתח ביקורת על הסרטון, לא היה שימוש הוגן, גם אם השתמש כמעט במלוא היצירה.

כך סלקום, אם אכן שלחו הודעה לפליקס להסיר את הסרטון, יורים לעצמם ברגל ומשתמשים לרעה בזכויות היוצרים על מנת להשתיק ביקורת. סלקום, לכאורה, עיוולה פעמיים: בפעם הראשונה כשהעלתה פרסומת מבושים כזו ובפעם השניה כאשר השתיקה מבקרים בטענה לפגיעה בזכות הקניינית.