ההלבנה לה YouTube זוכה בתקשורת, כשהוא מהווה מרכז השיח הציבורי, מקבל
לינקים מאתרים מסחריים רציניים שבמודע מקשרים לקטעים שמפרים זכויות
יוצרים, כיוון שהם יודעים שללא הקישורים המדיה הטקסטואלית אינה מספקת. כך
לדוגמא, במדור "עלו ברשת" של ynet ניתן קישור לחלק מהתכנית של ארז טל, לצד קליפים פופולריים יותר או פחות שפוגעים או לא פוגעים בזכויות יוצרים.
ההלבנה המסחרית הזו אינה חפה מאינטרסים. ערוצי התקשורת יודעים כבר היום
שהם צריכים את ההפרות הקטנות האלו, הקטעים המזעריים ולא משמעותיים,
שמספקים הרבה יותר. וואלה!, ynet ואפילו אתרים בינלאומיים כמו דיג מקשרים
לקטעים מדי יום. השמועה היא שגם חלק מקטעים אלו מוצגים בטלוויזיה או
מועתקים, עם או ללא זכויות היוצרים המקוריות, לאתרים אחרים ברשת. קלות ההעתקה פשוט מהווה פיתוי שלא יאמן לאתר, שיודע שאם הוא לא יעלה את הקובץ (או לפחות קישור אליו) המתחרה יעשה כן.
דווקא האתרים הם אלו שראוי שירכשו ביטוח משתפי קבצים, בעלות של 19 דולר למשתמש. כשביקורת סדרות
על העונה התשיעית של סאות'פארק נראית כמו שלג דאשתקד כי בארצות הברית
משדרים (וגם בביטורנט הקרוב לביתך) את העונה העשירית, וכשאתרים שמכבדים את
עצמם ומחזיקים בדירוג תעבורה מהגבוהים בארץ מעלים ביקורת סדרות שעולות באתרי שיתוף הקבצים, אין סיבה להאשים את המשתפים.
אבל יכול להיות שאנחנו לפני מהפכה אמיתית, כזו שתלבין את YouTube ולא רק קטעים שכלולים תחת הגנת שימוש הוגן, שמצטמצמת מיום ליום. דווקא החוק המגוחך שיצא בספרד, האוסר מצד אחד שימוש ברשתות P2P, ומצד שני מטיל מס על מדיות ריקות (אך לא על חיבורי אינטרנט), מדגים איך המערכת מנסה להמנע מהמצב בו יבוא יום ולא ניתן יהיה להשתלט על הYouTubeים למינהן. דידי חנוך כותב היום בוואלה! שעקרון המיסוי הוא עקרון טוב, אבל הסינתזה כאן היא סינתזה בעייתית; פסילת רשתות הP2P למיניהן בכלל היא פגיעה גורפת בחופש הביטוי ובזכות לקניין של הפרט.
דווקא רשתות P2P, המאפשרות תקשורת מבוזרת ללא צורך בשרת מרכזי, מציעות יתרונות רבים אשר מגנים על המשתמשים. מיקרוסופט כבר מצנזרת מילים מסוימות בשיחות המסנג'ר, ולא רחוק היום בו גם YouTube תדרש לצנזר תכנים מסוימים בשם ה"מקובלות החברתית", לכן אתרים מתחרים כמו פורנוטיוב שקמו בחודש האחרון נועדו לקדם דווקא את המאבק של YouTube למרות שלא יחזיקו מעמד זמן רב.
הביטוי To take one for the team מסביר בדיוק מה הולך לקרות, לדעתי, כעת. אתרי "מחווה" וספינים של YouTube מאפשרים כיום להעלות פורנוגרפיה, לקבל תשלום על הצפייה בסרטים שהעלית ולסחוט אחרים באמצעות וידיאו שיתופי. כל אחד מהאתרים האלו, פרט להפרת זכויות היוצרים, מאפשר עוד דברים בלתי חוקיים, החל מהצגת פורנוגרפיה ללא האזהרה הדרושה בחוק האמריקאי כיום, וכלה בקבלת תשלום על העלאת יצירות הפוגעות בזכויות יוצרים.
הדבר מה הנוסף הזה, ההפרה הנוספת של החוק, היא ההפרה שעליה יפסול בית המשפט את חוקיות האתרים ויוריד אותם מהרשת; מצד שני, כמו בפסק הדין בנושא גרוקסטר, הוא יבהיר כי ללא ה'דבר מה הנוסף', ללא ההטבה שניתנת למשתמשים והעידוד האקטיבי, שגרוקסטר הפעילה, לא ניתן יהיה לחייב את האתר בפיצויים.
פֶּרד, כמו פרד, הוא עקשן ולא זז;
YouTube כנראה למדה מאחיה הבוגר, הפרד, וגם היא תשאר שם.