יצירת המופת של ז'אן פול סארטר, "אינטימיות" (לחצו כאן לרכישה), מגוללת חמישה סיפורים מופלאים של יציאה לחירות, על סוף שהוא התחלה. אותם חמישה סיפורים, שטופי זימה ומלאי דם, כאב והומוסקסואליות, היו חריגים בשנים בהן נכתבו ופורסמו. עם זאת, כפי שמציין מנחם ברינקר באחרית הדבר למהדורה העברית לספר, דווקא מרכוז האדם ווהבסיס לאקזיסטנציאליזם הוא זה שמדהים בסיפורים.
הסיפור "ילדותו של מנהיג" מגולל את האבולוציה של האדם דרך שלביו של פרויד. לוסין הצעיר מתחיל להבין את העריוֹת, מתבגר ומגלה את המיניות, הסמים, ההתאבדות והאלימות, רק כדי לחוות חוויה הומוסקסואלית עם מבוגר אשר הוא מעריץ. בהמשך הוא (כמעט) כופה עצמו על אשה, ועושה הכל כדי להתקבל לחברה כמאצ'ו ודומיננטי.
כניגש אליו חברו ומבקש ממנו לחתום על קונטרס בגנות היהודים לוסין עוד לא היה אדם פוליטי. אולם, ככשמע "זכותך לומר את דעתך חטף בלוסין מין דחף נועז ולא מוסבר, הוא חתף" מאותו הרגע לוסין נהיה הקיצוני שבאנטישמים עד אשר הגיע, לבסוף, לבר בו נפקחו עיניו והוא הבין כי "הוא בעל זכויות ולכן הוא קיים".
ומדוע פסקאות הקדמה אלו נחוצות כלל? שכן, מבלי משים לב ומבלי לתרץ זאת, סארטר כתב את הביוגרפיה של מדינת ישראל המודרנית. אותה מדינה שנולדה בחטא וגדלה עם חלומות על אמה: ארצות הברית, שניתה להוכיח את גבריותה למרות היותה בתולה, עת שכבשה שטחין והחזיקה אומה שלמה תחת כיבוש, שהסתירה לאורך השנים יחסים עם מדינות שוחרות מלחמה. ישראל היא לוסין.
אם לוסין אנטישמי, אם כך, מה לו ולמדינת היהודונים הזו?
פרק האנטישמיות של לוסין זהה לקסנופוביה הקיימת בישראל כיום, אך זו לא הבעיה. וגם לא הנקודה האמיתית.
ישראל החלה לעבור תהליך שיהור בחודשים האחרונים. הרשעות של אזרחים שעד כה היו "מעל לחוק", בני-אל החלו לקבל צלחם אנושי: משה קראדי, דן חלוץ, חיים רמון, עופר גלזר, עמרי שרון, ג'קי מצא, כולם הולכים לביתם ומפסקים לשרת את המדינה. ישראל מתנקה משחיתות יות מאי פעם, ישראל יוצאת, כמו לוסין, לחופשי. ההבנה כי למדינה עצמה זכויות, כמו גם לאזרחיה, וכי המדינה אינה הפקר היא התחלה חדשה. סוף עידן הנפילים אמנם, אבל תחילתו של עידן חדש, שחר של דמוקרטיה.
ישראל, כמו חייו שטופי הזימה של לוסין, הפנימה את האקזיסטנציאליזם. ישראל מחתה, ואולי הגיעה העת לשנות יותר מכך. מה שאנחנו כאזרחים צריכים לעשות הוא להיות אזרחים: להצביע, למחות, לכתוב לחברי הכנסת שלנו, לעקוב אחרי הצעות חוק, לבוא ולעשות מדינה יותר טובה.
תתחילו מלחייך לאנשים, אחר כך תעזרו בשכונה – תדאגו לקרובים אליכם, משם זה כבר יתגלגל.
אגב, ובהערת אגב לחלוטיין: אולי הגיע הזמן להוציא את הסמכות מהמשטרה ולהעביר אותה לעיריות, פחות ריכוזיות, פחות שחיתות.
לקריאה נוספת
חיים רמון והפרטת המשטרה
Venus in Furs
Technorati Tags: Corruption, Israel, Law, Sartre
אם אתה חושב שהמדינה שלך נולדה בחטא (ותסתכל גם לניצולי השואה במשפחתי בעיניים כשאתה אומר את זה), אז תעלו שניכם (אתה והאגו שלך) על מטוס ותעזבו אותנו בשקט.
תתבייש לך!!
יופי שמי שיודעת לקרוא לא מבינה את הנקרא.
כשהשואה היא חטא, והיא גרמה למדינת ישראל לקום, אז מדינת ישראל נולדה בחטא.
ראשית,
מקוה שאתר הסבתא מצליח, אם יש לך עודף, תעביר אלי.
שנית,
כיצד יכול אדם כל כך מעורב שכמוך להיות כל כך תמים ולחשוב שאנשים ישרים יכולים לשנות מערכות מושחתות???
אל תרים ת'אף, אתה יודע שמה שכתבת יכול להתפרש גם כמה שאתה בד"כ טוען שאתה דוגל בו (באנו, ראינו, כבשנו- יצאנו מניאקים)
יהונתן, פלי צודקת (הפעם) – השימוש בביטוי באמת משונה כאן. לדעתי אתה מעוות קצת את משמעות הביטוי. מלבד זאת, כשהקורא ("הסביר") לא מבין, זו בד"כ אשמת הכותב, הלא כן?
דרור, ה "(הפעם)" באמת לא היה נחוץ. וגם המרכאות על המילה "סביר".
הוא יודע שהוא טעה וזהו זה.
מה גורם לך לחשוב שהעיריות פחות מושחתות.. הכל קומבינה אחת גדולה
אהוד אולמרט, משה קצב.. ועוד.. ועוד..
איה,
ברור שהעיריות מושחתות, פשוט השחיתות לא יכולה להיות שחיתות כלל ארצית, כי אם יש שתי מועצות מושחתות, כל אחת תנסה לקדם את אנשי שלומה והשחיתות לא תגיע לרמה של משפחות פשע ארציות.
הרע במיעוטו?
פלי, תודה על התיקון; למרבה המזל, ניתנה לי הבחירה החופשית להחליט מתי לנהוג בעוקצנות. "הפעם", כי עד היום לא הסכמתי עם דבריך אפילו פעם אחת (זה יתרונם של הקוראים הבלתי-נראים – הם יכולים לגבש דעה בלי לחשוף את זו שלהם); ו"הסביר" בתור עקיצה זעירה ליהונתן, שמחמש התגובות שלי עד היום בוודאי כבר יודע שאני מעריך אותו מאוד.
מוזר שכמשפטן לא נקטת משנה זהירות ודיוק – קראדי, חלוץ ומצא לא הורשעו במשפט, גם אם התקשורת והציבור כבר מצאו אותם אשמים. קראדי הודח בעקבות ממצאי ועדת זיילר (ששניים מהעומדים בראשה דווקא תמכו בהמשכת כהונתו עד אוגוסט ללא הארכתה לאחר מכן), ואילו חלוץ ומצא בחרו להתפטר עוד לפני הגשת מסקנות ועדות החקירה שהוקמו בעניינם, כך שהכרעה סופית עדיין אין, בטח שלא הרשעה.
Sharper,
צודק.
טעות שלי. התכוונתי לומר "הליכה הביתה", זה מה שקורה כשכותבים משהו בטיסה בעט ואחר כך מעתיקים על עיוור.
תודה על התיקון.
זה לא משנה. הרשעה תקשורתית כמוה כהרשעה. באמת יפה לראות את מה שקורה לאחרונה, יש איזו התעוררות ציבורית נגד השחיתות, חבל שעדיין אנשים לא מודעים לכוח שיש להם ולמה שהם יכולים לעשות איתו. וחבל גם שיש להם זכרון קצר והם מחזירים את האנשים האלה כל פעם לשלטון, רק בגלל שאין מישהו ראוי יותר. אני מקווה שזה לא יגיע למצב שבו גידאמק הוא האפשרות המוצלחת ביותר, כי אז, כמו שאוהבים לומר ידידיי הטוקבקיסטים- לארוז את המזוודות ולעוף ושהאחרון יכבה את האור.