הגונב מגנב זכאי להגנת שימוש הוגן

(ויה הלמו) לטענת כב' השופטת אביגיל כהן מבית משפט השלום בתל אביב, פרסום יצירה מוגנת בזכויות יוצרים אינה הפרת זכויות יוצרים אם נלקחה ממקום אחר בו היא פורסמה, אבל ראשון ראשון ואחרון אחרון, אתחיל באקדמא קצרה. בפסק דין שניתן לפני מספר ימים (א 64046/04 "על השולחן" נ' אורט) נדונה מספר שאלות משפטיות בעלות חשיבות ציבורית. הראשונה (והפחות רלוונטית להערכתי מבחינה פסיקתית). השאלה היותר מהותית שנשאלה לכל האורך היתה שאלת השימוש ההוגן.

מי שאינו בקי בתחום זכויות היוצרים, וגם אלו שבעלי השכלה בתחום, מתקשים לקבוע מתי שימוש כלשהוא ביצירה הינו טיפול הוגן. לא זאת בלבד שהחקיקה הרלוונטית אינה נוקטת לשון ברורה אלא משתמשת בסטנדרטים, אלא גם משתמשת ברקורסיה: השימוש ההוגן הוא לשם לימוד עצמי, מחקר, ביקורת, סקירה או תמצית עיתונאית; כשבפועל (סעיף (2)(1) לחוק). סעיף החוק הוא לא רק עמום, אלא גם עלול לגרום לעלויות כבדות על החברה שיכללו לא רק עלויות משפטיות אלא גם הוצאות הקשורות להגנה על זכויות שאינן מוגנות (והוצאות למניעת ההוצאות הנ"ל). היתרון של חוק טוב הוא שהוא כה ברור שאין בו מקרים אפורים. חוקים טובים מונעים התדיינויות משפטיות ומאפשרים לצדדים ודאות לגבי תוצאות הדיון ובכך מונעות הפרה של החוק.

פסק הדין שניתן על ידי כב' השופטת כהן מנסה לראשונה לקבוע מהו שימוש הוגן באינטרנט במקרה אפור קלאסי למחצה. בפסק הדין בעניין "על השולחן" נדונה השאלה האם מתכונים שפורסמו באתר 'על השולחן' ולאחר מכן פורסמו בפורומים של 'אורט' הפרו את זכויות היוצרים של 'על השולחן', ואם כן – האם הם זכאים להגנת השימוש ההוגן? רק לאחר מענה על שאלות אלו היה על בית המשפט לקבוע האם אורט אחראית לתוכן שהועלה על ידי גולשים ולא על ידה.

כפי שמציין הלמו, בית המשפט קבע כי מתכונים יכולים להיות מוגנים בזכות יוצרים – כאשר הטקסט מוגן אך המתכון לא (חשוב להבהיר כי המתכון, מרגע שפורסם, אינו סוד מסחרי). המתכון עצמו מתאר תהליך או שיטה, אך הוא בעל מקוריות בניסוח ושני טבחים שינסו לתאר מתכון זהה לחלוטין ישתמשו, ככל הנראה, במילים שונות לתאר את התהליך. כיוון שאין דרך אחת בלבד לתאר את המתכון, מכיל הוא את אלמנט המקוריות המעבירו דרך הסף של 'יצירה ספרותית'.

עם זאת, רוב טענות התביעה נפלו כיוון שהתביעה לא הוכיחה בעלות ביצירות שפורסמו. 'על השולחן' לא צרפו תצהירים מהכותבים המקוריים המציינים כי המחו את זכויות היוצרים ל'על השולחן' וכן לא הראו את חוזי העבודה.

אולם, הטעות המרכזית של כב' השופטת כהן בפסק הדין ניתנת לקריאה בצורה פשוטה מאוד:

(14.9) ביום 29/10/02 הועתקה כתבה מאתר "על השולחן" בשם: "שקם את עצמך" מאת ענבל קליין.
באתר "על השולחן" פורסמה כתבה של ענבל קליין שכותרתה: "שק"מ את עצמך" ובפורום האינטרנט של אורט הכניסה גולשת בשם "קרמבולה" את אותו קטע והיא כתבה, כי היא מצרפת אותו מפורום "תפוז" שיש בו כתבות מתוך "על השולחן".
אני סבורה, כי גם אם אין מדובר במתכון גרידא אלא ביצירה בעלת ייחודיות, הרי שבמקרה דנן, כתבה אותה גולשת, כי היא מצרפת את אותו קטע מפורום "תפוז".

כלומר, אין מדובר בחומר שלא פורסם אלא הופיע רק באתר של "על השולחן" ושניתן לקבלו רק באמצעות תשלום.
לפיכך – אין מקום לטעון, כי אורט הפרה את זכויותיה של "על השולחן".

בנסיבות המקרה דנן, גם אם מדובר ביצירה שהחוק מגן עליה, ולא במתכון גרידא, הרי שבהתחשב בעובדה שהחומר נלקח מאתר פורום "תפוז" ולא מהאתר של "על השולחן", וכן החומר הוכנס לאתר של אורט על ידי גולש עצמאי מבלי שהיה לאורט ידיעה על כך, והחומר הוסר עם קבלת ההודעה של "על השולחן" על כך, שיש בעיה באשר לאותה הודעה, הרי שגם כתבה זו נהנית מהגנת החוק.
[…]
(14.11) ביום 23/7/02 הועתקה כתבה מתוך פורום "על השולחן" בעניין "ענפי צבר".
הפרסום בפורום האינטרנט של אורט נעשה על ידי גולשת בכינויה "ממליגה" והיא כתבה, שהיא לקחה זאת מאתר "וואלה". היא גם הפנתה לכתובת של פורום האוכל של "וואלה". (נספח י"ט לתצהיר של מר גור).

מדובר בהודעה שמבוססת על חומר שנלקח מאתר "וואלה" כך שלא מדובר בחומר שנמצא רק באתר של "על השולחן", ובנסיבות אלו, ולאור מכלול הנימוקים שהועלו גם באשר לפרסומים האחרים, אין מדובר בהפרת זכויות יוצרים.
()

כלומר, לדידה של השופטת כהן, מרגע שפורסם טקסט באינטרנט בפורום או באתר שאינו סגור לקהילה בתשלום, העתקת אותו טקסט לפורום אחר אינו הפרה של זכויות היוצרים. יש לשים לב לכך שהשופטת כהן קובעת גם אם אתר מסוים פרסם (והפר, או פרסם אפילו ברשות) את הטקסט של "על השולחן" בצורה שהופכת את הפרסום הראשון ללא בלעדי, אזי אין כל הפרה של זכות יוצרים בפרסום השלישי.

דמיינו מצב אחר, בו לא היה מדובר בכתבות מעיתון 'על השולחן' אלא בשירים שהועתקו דרך האינטרנט והושמו בפורום של אורט, תוך שהם מפרים זכויות של אמן כלשהוא; לדידה של השופטת כהן, באם הייתי לוקח את השירים שפורסמו מאתר X ולא מאתר שמוכרם לציבור במחיר ומפרסם את השיר, לא היה הדבר הפרה של זכויות יוצרים כלל.

מצד אחד, בתור מי שתומך בתנועה שתקרא לרפורמה בזכויות היוצרים, יישום זה של החוק נראה לי רצוי ואף משמח. פסיקה כזו תביא ברכה לאלפי האחיינים של הדוד ב. טורנט מארצות הברית, מצד שני, כעורך דין שמשרת את החוק והצדק, פרשנות כזו של החוק אינה יכולה להיות אלא אבסורדום. הטענה כי הפרסום נלקח ממקום שאינו מקום הפרסום המקורי שקולה לאמרה "מצאתי את זה בגוגל, אין על זה זכויות יוצרים" ובכך לאפס את המוסד לגמרי.

אם המחוקק ירצה לבטל את זכויות היוצרים, יאלץ לעשות זאת בעצמו ולא באמצעות חקיקה שיפוטית. טוב יהיה אם "על השולחן" יערערו על ההחלטה, רק שהיא נוגעת לעניין זה.

Technorati Tags: , , , , , , , , , , ,

9 thoughts on “הגונב מגנב זכאי להגנת שימוש הוגן

  1. יהונתן,
    לעניות דעתי, השופטת נתנה את ההתייחסות לדברי הכותבת בפורום – דהיינו היא מצטטת מתפוז. רק לאחר שהוסב תשומת ליבה של אורט להפרת זכויות היוצרים של על השולחן הוסר החומר. אותו הדבר גם לגבי וואלה. לטעמי אתה מעוות את דברי השופטת. אינני משפטן ומאוד התרשמתי מהעבודה היסודית של השופטת. הדבר המטריד אותי מפסק הדין הזה הוא כי עכשיו כל אחד יכול לפנות לספק אינטרנט ולטעון להפרת זכויותיו וספק האינטרנט כדי למנוע התעסקות עם החוק יסיר את זה מיד. וזה פותח פתח רחב לסוג של צנזורה

  2. שרון,
    קראתי את פסק הדין לעומק ואני עדיין חושב שאתה טועה באבחנה שלך. העבודה היסודית של השופטת לא אומר שדבריה בדין. אני מסכים איתך שלספק שירות אין אחריות, וזו היתה צריכה להיות השאלה הראשונה ועל סמך אותה תשובה בכלל היה צריך למחוק את התביעה. כל מה שמכאן הוא ספקולציות למדוע התוצאה צודקת אך הדרך לא.
    הציטוטים מפסק הדין מובאים כאן בצורה די ברורה, פעמיים השופטת קובעת שמכשפורסם הטקסט במקום אחר, אין בכלל הפרה של זכויות יוצרים כיוון ש"אין מדובר בחומר שלא פורסם אלא הופיע רק באתר של “על השולחן” ושניתן לקבלו רק באמצעות תשלום."

    לגבי הצנזורה, אתה מוזמן לקרוא את המאמר שפרסמתי בשבוע שעבר במעריב על הנושא, אני די מסכים איתך.

  3. השופטת אביגיל כהן היא בעייתית. היא דוחה תביעות על ימין ועל שמאל, הן בנושאים של קניין רוחני והן בנושאים של לשון הרע.

  4. אני אשמח לשמוע על מקרים כאלו אם יש לך

  5. האם יש הגנה בארץ על אתרים המובססים על תרומות משתמש כפי שה-DMCA עושה בארצות הברית (נגיד יוטוב, ויקיפדיה או טוקבק באתר וואינט)? האם בקשה של הסרת תוכן המפר זכויות יוצרים ללא הסבר איך ולמה מספקת מבחינת החוק ואם בעלי האתר לא יענו לה הם יוכלו לשאת באחריות משפטית? האם יש על בעל זכויות היוצרים את נטל ההוכחה שהיא באמת בעלת זכויות היוצרים? הרי אם לא, כל אחד יכול לבקש הסרת תוכן שכביכול מוגן בזכויות יוצרים, והאתרים הסובלים מפראנוית זכויות יוצרים יענו לבקשות. לדוגמה, ראה את בן ה-15 שגרם ליוטוב להסיר תוכן מאתרם:

    http://yro.slashdot.org/article.pl?sid=07/04/14/1237246

  6. יונתן,
    ככל הידוע לי ההחלטה היתה "חצי" תקדימית (כמה שבית משפט שלום יכול להיות תקדימי) שכן במקרה בורוכוב נ' פורן נקבע בצורה דומה כי מנהל פורום לא אחראי.

    כעקרון, חוק מסחר אלקטרוני, לכשיבוא, אמור להסדיר את זה.

  7. אוקיי, תודה על התשובה אבל עדיין לא ענית לי על השאלה הזו: האם יש על בעל זכויות היוצרים בישראל את נטל ההוכחה שהוא באמת בעל זכויות היוצרים כאשר הוא מתלונן ומבקש הסרת תוכן מסוים מאתר שמשמש רק כמקום אחסון לתוכן שנוצר על ידי המשתמשים? אם אתר קיבל בקשה להסרת תוכן וביקש עוד מידע על מנת לאשר שבעל זכויות היוצרים הוא אכן המתלונן – ניתן לתבוע אותו מכיוון שהוא לא נענה לבקשה של בעל זכויות היוצרים?

  8. יונתן,
    כל העניין של הודעה והסרה בארץ הוא יציר פסיקה. בחו"ל יש למלא הצהרה בשבועה כי אתה בעל זכויות היוצרים; בארץ, כיוון שהדבר לא מוסדר בחוק, אני מניח שההסדר שונה ועל כל מקרה תחול שיטת 'מצליח'.

    במקרה של "על השולחן" הם לא היו בעלי זכות היוצרים (או לא הוכיחו שהם בעלי זכות היוצרים) במספר יצירות, ועדיין – אורט הסירו את התוכן. אני מניח שאם תבקש הוכחה מהמתלונן שהוא בעל זכות היוצרים בתוך זמן סביר ואחר כך תסיר את התוכן תהיה חף מאחריות, אבל הכל שאלה של איזו מידת הוכחה אתה רוצה.

Comments are closed.