מהיל ועד מיל:: היסטוריה של אחזקת פורנוגרפיית ילדים

בחודש ינואר 2006, אחרי דיון מפרך בבית המשפט, בריאן לי היל (תיק מלא) הורשע באחזקת חומר פדופילי על ידי בית המשפט לערעורים של מישיגן (פוסט המפרט מדוע פסק הדין טוב למשתפי הקבצים דווקא). בית המשפט העליון של מישיגן לא מצא כי מקרהו של לי-היל מכיל שאלות משפטיות סבוכות ולכן דחה את בקשתו לערעור נוסף. 13546 State v. Hill. במקרה של 246361 State v. Hill, השאלה היתה האם צריבת דיסקים עם תועבת ילדים עליה היא 'פרסום' תחת החוק במישיגן או לא.

בית המשפט אישר את הרשעתו של היל וקבע כי:

בהתחשב במסובכות של מחשבים וטכנולוגית האינטרנט, אנו חושבים שזה יהיה מסייע ליתן אנלוגיה, לראות את התרחיש בצורה פשוטה יותר כאשר אדם משיג מגזין המכיל תמונות של ילדים בפעילות מינית מאדם אחר או מקור כלשהו. קבלה ושמירה של המגזין יהיו בסך הכל ראיה לאחזקה, שעשויה לחייב את הנאשם בארבע שנים תחת MCL 750.145(c)(4). במקרה זהה, כמות פורנוגרפיית הילדים בחברתנו לא גוברת על ידי העברה של המגזין לאחר ועל ידי האחזקה של הרוכש. אולם, אם האדם המחזיק את המגזין יצור העתקים ועותקים של החומר הפורנוגרפי, האדם הגדיל את כמות פורנוגרפית הילדים, או בניסוח שונה, הגדיל את המעשים המובילים להגדלה מובהקת של פורנוגרפית ילדים בחברתנו.

היום, בית המשפט הרשיע וגזר את דינו של ולדימיר מיל (פ 5174/06 מדינת ישראל נ' מיל) ב'אחזקת פורנוגרפיית ילדים. בניגוד לפרסום של תועבה פדופילית, אחזקה דורשת רק את שמירת הקבצים על הכונן הקשיח של אדם, ולמרות שסעיף 214(ג) לחוק העונשין דורש את הסכמת פרקליט המחוז לניהול תביעה כנגד נאשם, עדין ישנה בעיה אחת עם הרשעתם של עבריינים על סעיף זה.

הבה נניח, לרגע, שג'ולי אמרו צצה, ג'ולי הולכת למחשבה וסוג מסוים של סוס טרויאני קופץ עם חומר פדופילי בצורה אוטומאטית; האם גברת אמרו השניה תואשם באחזקת תועבת ילדים? למיטב ידיעתי, אין כל הבדל בין המצאותם של קבצים בתיקית הCache (תיקיה זמנית) לבין המצאותם במקום אחר על הכונן הקשיח לדיות הראיה; וכיוון שהרשעתה של אמרו כלל לא היתה מבוססת על הכונן הקשיח אלא דווקא על יומני ספק האינטרנט שלה, יומנים אלו יכול שישמשו להרשעות אוטומאטיות, או בפועל לאוטומציה של האכיפה.

האוטומציה של הצדק עשויה להיות בלתי נמנעת במצב כזה, למרות שהCaching של הקבצים היה מבלי שבפועל התבקשו עשוי לצור בעיות. אם נבחן כל פיסת קוד מכונה, עדיין, נהיה חייבים להודות שקאשינג לא יכול להחשב כאחזקה. קאשינג הוא תהליך אוטומאטי שמוחק את הקבצים לאחר שתם השימוש בהם ורוב המשתמשים כלל לא יודעים כיצד לגשת לקבצים האלו ונדמה שחסרים גם את היכולת למחקם.

אולם, העלויות החוקתיות במאבק נגד פורנוגרפית ילדים גבוהות במיוחד. במאבק נגד פורנוגרפיה וירטואלית ( ראו גם) אנו צריכים למצוא את המפרסמים המקוריים והאנסים שמבצעים את הפשעים האלו, ולא את האנשים שמחזיקים אותם. ניטור של חשבון האינטרנט של כל אדם רק כדי לדעת האם הוא מתכנן פשע היא עבירה לא פחותה מאשר פורנוגרפיית ילדים.

זה אמנם בעייתי להבין מהכרעת הדין האם חיבור האינטרנט של מיל הוא זה שהוביל בסופו של דבר לתפיסתו או שמא הוא מדבר על פגיעה בפרטיות בסגנון אחר, כיוון שהשופט לא ציין בדיוק מה היתה הפגיעה בפרטיות בגזר הדין בעת שהוא דן בחוקתיות ההסדר, אולם, אם קו האינטרנט שלו אכן צותת, זהו יום שחור לאינטרנט הישראלי.

7 thoughts on “מהיל ועד מיל:: היסטוריה של אחזקת פורנוגרפיית ילדים

  1. החוק דוחף את האנשים לעבור לערוצים מוצפנים.
    מי שיעבור קודם יהיה מי שיש לו מה להסתיר כמובן, אבל גם כמה משוגעים לפרטיות יעברו איתם.
    משם זה רק עניין של זמן עד שזה יהיה הנורמה, ואז מה?
    יאסרו על הצפנת SSL כי משטרת ישראל וספקי/מרגלי האינטרנט לא יכולים לדעת מה המשמשים עושים?

  2. עמרי,
    ההנחה היא שבני האדם הרגילים תמיד יתפסו, לא אלו שיודעים שהם מבצעים עבירות, לא?

  3. זה יכול להיות עוד יותר טריוויאלי: יש "מאיצי גלישה" שמשתמשים ב pre-fetch לדפים, כך שבזמן שאתה גולש, הם מורידים למטמון של הדפדפן את הדפים שמקושרים לדף בו אתה נמצא.
    בשימוש איתם, ממש קל להוריד תוכן לא רצוי לזכרון המטמון (אפילו בדף החיפוש בגוגל, יש קישור לחיפוש תמונות – והופ – אתה עבריין)

    חפש בגוגל dangerous prefetch

Comments are closed.