[זה לא פוסט בכלל, לא קראתם אותו כאן ואני מכחיש הכל]. "אתה תראה", אמר לי בכיר בשבוע שעבר, "חוק הצנזורה כבר מת". יש סיבה שבהסכם הקואליציוני בין הליכוד לש"ס לא הוזכרו הנושאים האלו, כמו גם התבטאותו של שר התקשורת משה כחלון השבוע במסגרת יום התקשורת הלאומי די אומרים שהמאבק הזה נוצח כעת. אכן, הרבה מאוד עבודה הושקעה כאן ואי החלת דין הרציפות (בניגוד לחוק תעודות זהות ביומטריות) אומר כמה דברים. אכן, המאבק לא נגמר, ועל חופש הביטוי במדינת ישראל אפשר להלחם עוד לא מעט, במיוחד כאשר בכל יום אמנון כהן יכול להגיש את "הצעת חוק הגנה על ילדים 2009" ולקדם אותה בתור חקיקה פרטית (בהסכמת הממשלה, אם תקראו את ההסכם הקואליציוני), אבל למרות הצלחותיה של ש"ס בקדנציה הקודמת, אני מקווה שלפחות מהצעת החוק הזו נפטרנו.
ולדבר הצנזור:
אחת הבעיות בהצלחה "פושרת" כזו היא שלא היתה הצבעה שניצחנו בה, לא היה אירוע של משיכת הצעת החוק, אלא מספר התבטאויות שמאפשרות לנו להסיק זאת בצורה מושכלת. אין "מסיבת נצחון" ואין דרך להגיד כמה היתה באמת חשיבות לעבודת הבלוגרים שנרתמו, אבל די ברור שהיתה השפעה; חבורת האקטיבסטים עם מקלדות עשתה הרבה יותר מאשר לוביסטים מחודדים ובעלי הון עם אינטרסים.
ועכשיו מה?
עכשיו צריך לעמוד במילים שלנו. עמותת אשנב שאני חלק מהנפשות הפועלות בה, מחזיקה פורומים שעשויים לעזור להורים עם שאלות לגבי ילדיהם, וגם מעבירה הדרכות להורים במקומות עבודה ובבתי ספר; הפורומים צריכים מתנדבים שיכולים לעזור וגם ההרצאות, מקום העבודה שלכם יכול להיות מקום בו יועברו הרצאות כאלו להורים, וגם אתם יכולים לעזור להדריך. איגוד האינטרנט מרכז אתר לגלישה בטוחה, וגם צריך עזרה להפיץ את החומרים. זה שנאבקנו נגד צנזורה לא אומר שצריך להפסיק להלחם בסכנות האמיתיות שיש לרשת: רגולציה והפחדה.
במהלך השבוע העברתי הרצאה על המאבק בחוק הצנזורה ונשאלתי כמה כסף זה עלה לנו; למרות שלאורך כל המאבק זה היה נראה כאילו היו לנו אפס הוצאות, פתאום חשבתי על הדלק, על החולצות ששילמתי עליהן, הטלפונים, הנסיעות לירושלים, השעות אל תוך הלילה, והבנתי שאנשים כמו גדי שמשון, נטלי גטניו, חנן כהן, שוקי גלילי, שרון גפן, חנית כהן, גל מור, עידו קינן, יובל דרור, טל גלילי, אהוד קינן, עוזי דיין ומפלגת תפנית (ז"ל), איגוד האינטרנט ועוד מיליון בלוגרים אחרים שכתבו, אכן מוכיחים את דבריו של עומר רוזן: "כשאני רואה יוזמות כמו צילום מגדל האופרה בתל אביב כאקט של מימוש הזכות לצילום במרחב הציבורי תוהה לגבי מה יהיו מסוגלים לעשות ביום שהם באמת יתעצבנו על משהו רציני". עכשיו לחונטה יש בעיות עם החוק הביומטרי, מישהו רוצה לארגן את המליציה הצבאית?
אז רגע, מה זה אומר על נייר העמדה הפתאטי שהבאתי להם?
זה לא קשור. נייר העמדה הוא על רגולציה של תכני וידאו. זה מה שניסיתי להסביר אז, זה לא חקיקה אלא על ידי מועצת הכבלים.
טעמו של ניצחון דה פקטו חמוץ מזה של דה יורה, אך עדיין מתוק.
שזרוב תעצב את מדי המליציה. ורוד הסוואה יעבוד טוב.
אלון, באופן כללי ורוד זה טוב.
(יום אחד, כשיהיה לי זמן וכסף, אני אעצב סטיקר כזה)
רון ג'רמי, אחד האייקונים הבולטים יותר בימינו. לדעתי, לא מתאים לא בכלל החזה המגולח.
אפשר להתחיל מלשבור את הכרטיסים "החכמים" של רב-קו
כמי שמגדיר את עצמו שותף למאבק (כיוזם ההפגנה שהייתה בזמנו מול קריית הממשלה ביחד עם נדב מנסדורף) אני מאוד מסופק מהניצחון השקט שנחלנו – להבנתי זו התוצאה הטובה ביותר שיכולנו לקבל בנסיבות הקיימות. בהצבעה שהייתה עולה היינו בהכרח מפסידים, ולכן עדיף בעיני ההישג הלא-דקלרטיבי.