חשבו לדוגמה על הפרוייקט שלא נכתב מעולם, הפרויקט אשר ג"ו לייבניץ (Leibniz, 1646-1716) חלם עליו בסוף המאה השבע-עשרה: ליצור שפה מתמטית מיוחדת שבאמצעותה יוכל ליצור מעין אנציקלופדיה שתכלול את כל הידע האנושי. השפה תהיה מורכבת מסמלים מתמטיים שאפשר יהיה לטַפלֵל אותם, כלומר, לבצע בהם מניפולציות באמצעות חוקי ההיקש. לייבניץץ כינה את התוכנית הזאת calculus ratiocinator. "אם יתעוררו מחלוקו," כתב [ברטראנד] ראסל (כשלייבניץ מדבר מגרונו), "לא יהיה עוד צורך במחלוקות בין שני פילוסופים, כשם שאין מחלוקת בין שני רואי חשבון. די יהיה בכך שהשניים יטלו את עטיהם, יתיישבו ליד שולחנות הכתביבה שלהם ויאמרו זה לזה (בנוכחות חבר המשמש כעד, אם כך ירצו), 'הבה נחשב'". (דיוויד לוויט, האיש שידע יותר מדי, אריה ניר (2007) עמ' 30 *לרכישה*)

כשלוויט כותב על הפרוייקט של לייבניץ במסגרת הנסיון להבאת הבינה המלאכותית לחיים על ידי אלן טורינג, הוא כותב מתוך מקום ספרותי של ביקורת (טרם סיימתי את הספר, אבל העמוד הזה פשוט גרם לי לכתוב), של רצון להדגיש את הפן האישי וההומוסקסואלי בחייו של אלן טורינג, והוא מדבר על חוסר היכולת של מחשבים להבין שפה בצורה אורגאנית.

אתמול ניהלתי שיחה עם דבורית שרגל על חוסר הזמנת אנשי המדיה לכנס כינרנט, והסברתי לה את עמדתי. טענתה היתה שאנשי תוכן לא הוזמנו לתוכן והדבר מצער כיוון שאלו מקימים את התרבות הדיגיטלית. טענתי היתה הפוכה; אנשי התוכן יוצקים תוכן לתוך הפלטפורמה הטכנולוגית שנוצרת על ידי אנשי הטכנולוגיה. התוכן היה נוצר בכל מקרה עקב המבנה של הטכנולוגיה, שלא אדישה לאידיאולוגיה – אבל גם לא צריכה אותה על מנת להתקדם (דרור, י', הפוליטיקה של הטכנולוגיה, מפה: 2006 *לרכישה*). התוכן הוא משני לחלוטין ואינו מעצב כמעט את החברה, בניגוד לטכנולוגיה. התוכן אכן מפיח רוח, אבל הוא יוצק בכל מקרה לתוך אותן פלטפורמות: אין נפקא מינא אם מדובר באיש מערות המסתת באבן את ספרותו או בקארי בראדשו עצמה שכותבת את הכתבה מהמחשב במיטה.

אני, בסופו של דבר וכמאמין (לצערנו) בבינה המלאכותית, והשאלה שדבורית העלתה היתה נראית לי מיותרת כיוון שלהערכתי התשובה היא הפוכה ממה שהיא מאמינה. לטענתה, כל עוד לא יצליח מחשב להחליף אדם במלאכת התרגום, אין כל חשש לעבודתו של יוצר התוכן גם כן. להערכתי, היא טועה והתקופה הזו לא רחוקה בכלל.

דווקא מכיוון הזלנגו ניתן לראות עידוד כשחושבים על זה. תחשבו על השפה המתמטית של לייבניץ, ובעצם על בניית ויקיפדיה באמצעות זלנגו. באמצעות אותה אבולוציה של הזניית הדיאלקטיקה ניתן אולי לעדכן דווקא את היכולת המתמטית והפילוסופית. טיעונים כמו Cogito Ergo Sum יכולים להכנס למשוואות מתמטיות שלמות, נניח עם "להיות או לא להיות?, זו השאלה" ומקבלים:

בעצם ויקיפדיה בשפת זלנגו תוכל להביא את לייבניץ לשלמות. אנציקלופדיה שלמה שבה רובוטים יוכלו לתקתק שייקספיר על אלף מכונות כתיבה, ויוכלו להביא לתוצאה הרצויה של שפה שניתן לבצע בה פעולות מתמטיות. כמובן ששפה כזו תהיה עניה בהרבה מהשפה העשירה שלנו. לכל מילה תהיה פעולה מתמטית שניתן לבצע עליה, וכמו לוגיקה – ניתן להבין שיש אופרטורים, תכונות שמדורגות ויכולת להזנות את השפה למקסימום. בעצם, אפשר יהיה הכל, רק שלא תהיה משמעות לשפה.

אולי מה שהשפה שלנו צריכה הוא זריקת מרץ בדמות תחרות. דווקא התחרות החופשית על שוק השפות יאפשר את הקידום שלה. אם עדיין אי אפשר לומר הכל במתמטית (אבל בפיזיקה כן, להערכתי), אולי האנגלית והעברית צריכות להתקדם לכיוון הלוגיקה האינהרנטית.

אתגר יומי: הראשון שמצליח להעתיק שיר של ביאליק לזלנגו ולתת לינק הגיוני שניתן לנחש מה השיר יזכה במנוי רסס לאתר